נורית להבה / מוות |
ולבסוף קומל אט אט.
עלי הכותרת נושרים בדממה.
עוד יום,
עוד עלה על אדמה חרוכה.
אישה אמיצה עד הסוף,
אוחזת בחיים, לא רוצה לעזוב.
קיווינו שהקץ לא יקיץ,
אלוהים שולח מלאך ועלייך מציץ.
אט אט מתהלך, מגיע קרוב,
איתו לאור את פוסעת,
לעבר עולם יותר טוב.
אלייך מתפללים השגיחי מלמעלה,
עלי הכותרת שבים אותך לעטוף.
רוצים שתדעי אנחנו איתך,
שומרים אותך בליבנו קרוב קרוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|