ו. ק. הילה / התרפסות |
בחיקו וימחה דמעתי.
עצמות חזי יתרפקו בין כותלי זרועותיו הרתומות אליי
וראשי ירכן על חזהו העייף מעול כאב.
קולות של צריח במפתן דלת הננעלת מאצבע זרים,
ברזלים כבדים יתחככו בנבכי נשמתי.
לחיים צמאות לדמעות יהלומים, כאילו המרחק בין העצב והשיטפון
הוא הקובע את תוגת מותי.
וייצא הבוקר כלילה עמדי ולשלוותי כה ייחלתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|