אני הולך ברחוב, כן, ככה סתם, אין לי באמת מה לעשות פה וגם אין
לי כוונה לעשות פה כלום.
אני סתם, מסתובב הלוך חזור, עושה איקסים עם רחובות מצטלבים,
וואלה, אפילו מעגלים בסבבה שלי היום. הכל סביבי מקפץ, מודלק
באלפי נורות ואורות נוצצים, או דהויים, ואפילו הייתי ברחובות
כאלה של סתם חושך מיותר, אתם יודעים מעין הרחובות האלה שבאמת
לא היו חייבים להיות קיימים שם בשבילי באותו הלילה, אבל מה, מי
שם זין בכלל, זה בכלל לא קשור. הרחובות היום עמוסים באנשים,
היו שם זקנים שגודשים את הפיצוציות, סטלנים, הומלסים שמסריחים
משתן שזרוקים על הדרך, בחורות יפות, מכוערות, חמודות בכל פינה.
ואני מתהלך, במעלה הרחוב הבא אני שם לב לחבורה של אנשים
שנמצאים בצד השני של הכביש, ומשום מה רציתי מאוד שהם יבחינו
בי, רציתי באמת לראות אם את מישהו מעניין בכלל מי עובר בצד
השני של הרחוב, ולמרות שאני יודע שזה באמת לא אמור לעניין לאף
אחד את התחת העגול, השמן, או החטוב שלו. אבל מה, באותו רגע זאת
המחשבה שעלתה לי לראש אז החלטתי לשים זין על כל עניין המחשבה
השנייה שנוגדת אותה ולזרום בכיוון שונה.
מפה לשם אני מדליק סיגריה של ווינסטון אדום כמובן ומתענג על
הקרקס הביזארי שמתרחש מעבר לכביש, הייתה שם חבורה של אנשים,
כמה בחורים שלבושים קצת מוזר, ולמרות שמוזר לא קיים אצלי, כרגע
זה רק בשביל להעביר את הנקודה. ואיתם היו עוד ארבעה בחורות,
בדיוק ארבעה, שיער שחור, צהוב, אדום, ואחד חום, הן היו בדיוק
ארבעה. בול ארבעה. לא משנה, מתוך כל החבורה אני רואה את הבחורה
הזאת שיוצאת מהקבוצה ומתחילה לעבור את הכביש לעברי, אני נותן
שכטה, והבחורה מגיעה עד אליי, ומעיפה מבט כזה של בנות לאחור
כדי לראות שעדיין יש לה גב.
"סליחה, אפשר אולי סיגריה". את אומרת.
אני עונה,"ואללה יש סיגריה, אבל יש גם שאלה, בשביל סיגריה את
תצטרכי לעשות משהו למעני".
"מה?", את שואלת. ומצחקקת עקב ההורמונים שפתאום התעוררו.
"את תצטרכי להגיד לי איך קוראים לך, ולא לשקר, זה חשוב מאוד לא
לשקר, את יודעת, מי שמשקר מתמכר". אני  עוצר את עצמי שנייה
וחושב על המשפט שהוצאתי כרגע מהפה.
את אומרת. "קוראים לי אפי, זה קיצור של אפרת."
אני מסתכל לך על השדיים. "ואיך זה?, את אוהבת? אוהבת את השם
שלך?", אני שואל בנימה טפשית.
"כן אני אוהבת אותו מאוד". את עונה בבטחון עצמי מופרז.
אח"כ אני שואל: "ואם היית יכולה אה?, עם היית נפגשת עם ההוא שם
למעלה, נו זה  עם הזקן, איך היית מבקשת ממנו שיקראו לך?, ואת
יכולה לבחור כל שם, אפילו שם של בן, כי אולי רצית בכלל להיות
בן".
"הייתי רוצה שיקראו לי אפרת, ורציתי להיות בת עם כוס והכל". את
עונה בחמיצות, מפספסת את הנקודה בשיחה האינטלקטואלית שלנו. אני
עונה לה.
"יופי לך, זה ממש לא מעניין אותי, בעצם אולי מעניין את התחת
הלבן שלי, בעצם, אפילו לא את התחת שאני חושב על זה, יש לך חרא
של שם, ובכלל נגמרו לי הסיגריות."

אח"כ הלכתי משם, ושום דבר לא קרה, ולא היה אמור לקרות, מי אמר
שתמיד צריך לקרות משהו?,
אני עדיין הולך.