"ובכן גבירותי ורבותי, הגענו לרגע לו כולם חיכו. אז תנו לי רגע
של שתיקה דרמטית והרשו לי סוף סוף להציג בפניכם את האבטיפוס
היחיד והראשון מסוגו בעולם למכונה שעומדת לשנות את חיי כל אחד
ואחד מאיתנו - מכונת הפופקורן שלא עושה שום רעש".
רגע של שתיקה דרמטית השתרר באולם לפני שפרופסור גרדיאל ג'ומה
(המכונה בקיצור גרג'ומה) הסיר את הלוט מעל מה שנראה לכולם
כמשהו שהגיע הזמן להסיר ממנו את הלוט כדי שיוכלו ללכת כבר
הביתה - מכונת הפופקורן הראשונה בעולם שלא עושה שום רעש. הקהל
באולם, שלא הבין על מה הרעש (או בעצם על מה האין-רעש) נשאר
אדיש וקפוא על מקומו, אבל גרג'ומה לא איבד את העשתונות וניגש
ישר להדגמה.
"ועכשיו כל מה שנותר לעשות הוא ללחוץ על הכפתור היחיד במכונה,
הכפתור האדום - זה שכתוב עליו 'לחץ כאן כדי להפעיל' - ו..."
ההדגמה, שקטה עד יאוש, היתה נמשכת לנצח אלמלא העיז אלמוני
להעיר את תשומת ליבו של פרופסור גרג'ומה לכך שהמכונה לא היתה
מחוברת כלל לחשמל ושאולי כדאי גם למלא אותה קודם בגרגירי תירס
או משהו כזה.
"ועכשיו כל מה שנותר לעשות הוא ללחוץ על הכפתור היחיד במכונה,
הכפתור האדום - זה שכתוב עליו 'לחץ כאן כדי להפעיל' - ו..."
פוף, דממה רועמת, זוגות עיניים תוהות, חושך, הבזק אור, פוף. על
הבמה, במקום בו עמד עד לפני רגע פרופסור גרג'ומה, עמד פרופסור
דמוי פופקורן עצום מימדים. בתוך המכונה, מאחורי הזכוכית
שמאחורי הכפתור האדום היחיד שעליו כתוב 'לחץ כאן כדי להפעיל',
קיפצו בשקט מופתי, אך לא בחדווה רבה, אלפי גרגירי גרג'ומה
מופתעים.
למזלם הרע של גרגירי הגרג'ומה, המכונה היתה שקטה ולכן אף אחד
לא יכל לשמוע אותם צועקים את ההוראות לכיבוי המכונה - לחיצה על
הכפתור האדום היחיד, זה שהמילה 'להפעיל' בכיתוב עליו התחלפה
כעת במילה 'לכבות' - ובדיוק ברגע בו אותו אלמוני החליט לנתק את
המכונה מהחשמל, החל פרופסור פופקורן להתגלגל באיטיות הישר אל
תוך הקהל. ההיסטריה והבלגאן ששררו באולם שנייה לאחר מכן, כללו
כמה אירועים היסטריים ומבולגנים שקרו בו זמנית ושאלמלא היו
קורים בצורה כה היסטרית ומבולגנת אולי עוד היה אפשר לתאר
אותם.
בסיום האירועים לא נותר זכר לאיש באולם מלבד פרופסור פופקורן
(שעמד עכשיו ליד קיר סדוק עם סימני נגיסה שונים בכל חלקי
גרגרו), גרגירי גרג'ומה נפוחים ואומללים שמילאו את כל חלל
המכונה (שבכפתורה האדום התחלפה המילה "לכבות" ב - "לפתוח.
בתיאבון!") ובעל בית קולנוע שנקלע לסביבה וחזה לשמחתו במה שעמד
להפוך אותו בעתיד הלא רחוק לאיש העשיר בעולם ובעתיד הקצת יותר
קרוב לאדם הראשון בעולם שאכל פרופסור בלי מלח.