"אני אוהב אותך, אמא" הוא אמר לה.
"גם אני אוהבת אותך" היא השיבה לו בחיוך כפי שנהגה לעשות בכל
פעם שאמר לה זאת.
"לא כמו שאני אוהב אותך" נימה רצינית התגנבה לקולו.
"איך אתה אוהב אותי?" היא שאלה
"כאישה, כבת זוג. אני לא יכול בלעדייך. מאז גיליתי זאת אני לא
אותו אדם. אני רוצה אותך אמא!"
"אתה לא. אני אמא שלך, זה לא טבעי" היא אמרה כמנסה לנחמו.
"את לא מבינה... את גם לא תביני. אני רוצה אותך כאן ועכשיו, על
המיטה הזאת, אני אקח אותך אמא"
היא רצה לכיוון היציאה, נסערת
הוא תפס אותה, גבר צעיר שכבר היה חזק מאימו, והעיף אותה למיטה,
שם, לאור הפמוטים, הוא בעל את אימו שוב ושוב.


20. זה היה הגיל בו היה אביה כאשר הכל קרה. עוד ארבעה אחים היו
לה. גברים כולם, מבוגרים ממנה. הם תמיד הביטו בה בבוז כשעברה
במסדרונות הטירה עם אחיהם, או לבד, עטופה בשמלותיה הנהדרות.
אמרו שזה לא טבעי, שלאביה יש מחלה, מחלת נפש חמורה מסוכנת ושיש
לכלאו. אם לא היה המלך, התחלשו, סביר להניח שהיה מוצא להורג.
זה לא הפריע לה לאהוב אותו. הם ידעו זה את זו כאיש ואישה. כאשר
שאלה את סבתה איפה אימה, כל שיכלה הסבתא לעשות היה לחייך חיוך
עגום ולחבק את הילדה. גופה רעד כאשר עשתה זאת.
אחיה איימו להרוג את אהובה, אך בכל פעם שרצו, הציעה להם את
עצמה במקום. הם תמיד נענו בחיוב.
כאשר היו מדברים אליה, מילותיהם חדרו לבשרה כמאכלות.
כאשר היתה באה לאביה, הוא חיבק אותה חזק והצמידה אליו, ואף היה
לחש לה מילות אהבה.
מעולם לא שאלה את אביה איפה אחיה הרביעי, ואחיה אמרו לה שהם
ארבעה. את סבתה לא הוסיפה לשאול היכן אימה. כל שעשתה היה לאהוב
את אביה ולשאול את עצמה את כל אותן שאלות תוך שהיא מתמסרת לגבר
היחיד שהיה כל עולמה - אב, אח ואיש.


קצת "אריה בחורף" (אם זה שם הסרט), קצת מחשבות נודדות, קצת
עזרה מריי האהובה שלי, הרבה לחשוב עליו, אולי, אבל לא יותר מדי
מילים. יש למישהו רעיון לשם?