1.2.05

תמונה: גדת נחל. על הגדה איש אדיש יושב על כיסא, נכנס נער.
בנחל מעין סירות הנסחפות בזרם, עם חרטומם לאחור, המיועדות
להגיע אל מפל, הנמצא בסוף הנחל. על הסירות אנשים, ומשוטים ללא
שימוש.
הנער מנסה למשוט סירה אל הגדה, ובכך לגרום לעצירתה. מהנקודה
הזו מתחיל הדיאלוג, כשהאיש היושב מתחיל לדבר.


המבוגר:"לא תצליח להזיזם."
הנער:"ומדוע?"
המבוגר:"הזרם מעל כוחך."
הנער:"כוחו זעום אל מול מטרתי, לתהום הם נסחפות, מטרתי
נכונה!"
המבוגר:"אך לא האמת."
הנער:"שטויות. בוא תן לי יד, ביחד נצליח."
המבוגר:"מצטער אני כבר אחרי."
הנער:"אחרי מה?"
המבוגר:"הבנה מסוימת."
הנער:"הבנה?! על מה אתה מדבר?"
המבוגר:"זקנתי, קולך עוד צעיר, צעק להם שיפעלו. שיניעו את
משוטיהם."
הנער:"בקול אקרא!"
(הנער צועק לאנשים, הם שומעים אותו, אך מתעלמים)

המבוגר:"והתגובה..."
הנער:"הם אינם מעוניינים."
המבוגר:"אכן כך הדבר."
הנער:"אבל איך דבר כזה ייתכן, הסירות אינן יכולות להמשיך עם
ראשם לאחור, ועוד היישר אל תהום, אין בזה שום היגיון!!"
המבוגר:"הכיצד אתה אומר דבר כזה? זה מה שקורה, מה שמתרחש, זה
הכי הגיוני שיש, אין יותר הגיוני מזה!"
הנער:"אך הצדק עימי."
המבוגר:"בזה אני מסכים."
הנער:"כולם רוצים צדק, זה הכי הגיוני."
המבוגר:"ובכל זאת האמת רחוקה מכך!"
הנער:"אני חולק!"
המבוגר:"אינך יכול! הסתכל בעצמך, לאורך כל הזמן הסירות המשיכו
באותו מסלול. כל מי שניסתה אחרת, נכשלה."
הנער:"אינני מאמין, אמשיך לנסות, נחישותי גדולה."
המבוגר:"וגם כוחך."
(הנער מנסה, ללא הצלחה)

המבוגר:"ויתרת?"
הנער:"אני מעדיף להיכנע."
המבוגר:"מקובל."
הנער:"איזה כישלון."
המבוגר:"תבוסה!"
הנער:"ישנו הבדל?"
המבוגר:"רק ביריב."
הנער:"קיים יריב?"
המבוגר:"תלוי איך תסתכל."
הנער:"והיריב שונא?"
המבוגר:"כלל לא."
הנער:"אז טיפש הוא?"
המבוגר:"לא לדעתו."
הנער:"אינך יכול לומר זאת, הדבר שקוף!"
המבוגר:"לך!"
הנער:"איך לא להם?"
המבוגר:"נוח לחיות בערפל."
הנער:"אז זהו רצון?"
המבוגר:"של חלקם."
הנער:"המכריע?"
המבוגר:"כן! אך לא הגדול."
הנער:"אם כך אז אינו יריב הוא."
המבוגר:"ובכל זאת הובסת, בכניעתך."
הנער:"אובדני אתה. מדיבוריך לא יצמח דבר."
המבוגר:"דיבורי הם לא אדמה, ולא דשן, ידידי."
הנער:"מיואש אתה!"
המבוגר:"מילה גדולה, אינך חושב?"
הנער:"אתה משתדל שלא אחשוב. ובקשר למילה, גודלה כגודל ההרס
הצפוי."
המבוגר:"אז אכן גדולה היא. ואף אוחזת באותם האנשים המיועדים
לכך."
הנער:"ואתה תשב?"
המבוגר:"הרגליים כואבות."
הנער:"ולכיסא דאגת."
המבוגר:"שנינו מכירים ביתרונותיו של הגובה."
הנער:"מאכזב אתה!"
המבוגר:"אינך תדאג למטריה לפני הסערה?"
הנער:"אני אפסיק את הסערה!"
המבוגר:"אינך יכול, מעשה אלוהים היא."
הנער:"אלוהים נכחד, מעשה הבורות היא."
המבוגר:"ואיך תלחם בבורות? עם כוונות?"
הנער:"עם מעשים!"
המבוגר:"ואת כולם תחנך? הרי זה בלתי אפשרי."
הנער:"אך את חלקם הגדול."
המבוגר:"ללא כולם הסירה לא תזוז, רק אותם אנשים יקפצו למים."
הנער:"אתה מדבק בייאושך."
המבוגר:" ואינני צודק?"
הנער:"אולי דובר אמת אתה, אך בשום אופן אין בך צדק."
המבוגר:"גם אותי נטש."
הנער:"לא החזקת בו חזק מספיק."
המבוגר:"יותר מפתה לאחוז בדברים אחרים."
הנער:"אני עוד ניזון ממנו."
המבוגר:"אולי המאכל הכי בריא. אך בטח לא טעים."
הנער:"ובכל זאת אמשיך לנסות."
המבוגר:"אל תרפה מהסירות, כי כאשר מרפים מזדקנים."

זהו אולי הדבר שהכי מעסיק אותי. האם כל מה שאני עושה הוא מרד
נעורים מטופש? לחימה בתחנות רוח? האם התמימות תיעלם, או שמא
אינה כך?