הלוואי שלכל אדם היה כרטיס מגנטי שיוכל לאחות את הכאב. הלוואי
שהיה לי כרטיס שיכולתי להעביר ליד הלב שלי, כמו בקופה של
הסופר, או בחנות בגדים, והכרטיס הזה גם היה מראה לי מה קורה שם
בפנים, אולי, כי אין לי שמץ של מושג בעצם.

כרטיס מגנטי אינדיבידואלי לכל בנאדם יכול להיות המצאה מעולה.
כל אחד יוכל להיכנס לתוכו כמו שנכנסים לבנק לראות את מצב
החשבון, כל אדם יוכל לראות את מצב הלב, אם יש לו עוד מקום
לאהוב, אם יש לו עוד יכולת להתאחות אחרי שבר לב כבד מאהבה
שנכשלה בגדול. אני הייתי מוכנה להיות השפן ניסיונות במקרה הזה,
הייתי מעבירה את הכרטיס הזה לאורך כל הלב ובודקת, אולי אני לא
יכולה לאהוב אף אחד יותר, אולי תפוגת הכרטיס שלי נגמרה מזמן
ואין יותר אפשרות לקבל הגבלה גדולה יותר, אולי אני במינוס כבר
זמן ממושך ואני לא יכולה להיות במינוס הזה יותר, אולי מישהו
יעקל לי את הלב בהתראה שנייה, כי לא נראה לי שקיבלתי את
הראשונה, ממש כמו משכנתא.

הלוואי שהכרטיס המגנטי שלי היה מוחק את מה שהייתי רוצה שהוא
ימחוק, חלקים מהחיים שלי שהייתי רוצה שלא יתקיימו.  
הכרטיס המגנטי שלי נשאר בגדר החלום שלי. אולי אני לא אצליח
למחוק את מה שהייתי רוצה, אבל לשכוח את הקטעים הפחות נעימים
אני לאט לאט אצליח, ואולי אני אפילו אצליח לאחות את החלקים
השבורים. אולי אני אצליח להשלים את הלב לאחד, ולא למליון
רסיסים קטנים של זכוכיות, וזה בטח רק יחזק אותי יותר, להיות
בלי שום מעמסה שתשב ליד המכונה של הכרטיס שלי.