הזמן עובר
ואני לא שוכחת
את דמותך
באותו היום שעזבת

למרות שלפעמים
אני מודה
הראש מתאמץ יותר מתמיד
מנסה להעלות את דמותך
ההולכת ונשכחת
הפורחת לעיתים מדמיוני

אסור
אסור לי לשכוח
אני מכריחה את עצמי לזכור
כי אם אשכח
אז איך אזכור
ואיך אותך בליבי אשמור

הזמן עובר
הכאב גדל
הדמעות כבר לא נראות
החיים...
כבר לא אותם חיים
הצחוק...
כבר לא ממלא
הגעגוע...
נשאר עודנו קיים

אתה חסר לי
יותר מכל דבר שאיבדתי
רק אותך ארצה להחזיר
רק לך אעניק
רק אותך אנצור בליבי
כי היית לי יקר מכל

זרועותיו של המלאך
ששומר עליך
לא מניחות לרגע
אולי תגיד לו
שישמור גם עלי

סבא שלי
אתה כל כך חסר
לפעמים הגעגוע מחורר
את נשמתי
לפעמים הוא מרחם עלי
ונותן לי ארכה למנוחה

כבר כמעט שנתיים
והזמן כאילו עצר מלכת
אתה שוכב באותו המקום
דומם...

כבר כמעט שנתיים...


                 

כבר כמעט שנתיים בלעדיו... וכל יום מתארך בכמעט שנתיים...