ואת הלקחים שאלמד, אצרוב בעצמי.
תוכלו לראותם במבט החושד, בעינים העייפות, בקמטים שיתקבעו על
פני, בשבילי הדמעות על לחיי.
אחרוך את עורי עד שיעלה עשן ואוכל לקרוא אותם שוב ושוב, בעזרת
עיני שיתייבשו ובעזרת ידי שיתקמטו, אוכל להשכיל מהלקח, לחייך
על הכאב ועל שביב התמימות שקרס כשהאש היוקדת המיסה את עורי.
אשתמש בלקחים שאלמד לצלק את עצמי, לפצוע כל שטח אדמה, כל אמונה
שעוד נותרה חבויה מתחת למעטה הציניות.
אבל עד שאלמד, עד שאתמלא בפצעים מדממים מלאי מוגלה, מגלידים,
לטף את גופי הרך, הטהור, הלבן. תהנה מהתמימות שאתה עוזר
להשמיד, מהבדידות הקפואה שאתה מנסה לחמם, בנוסף לדברים אחרים.
את הלקחים שאלמד, אצרוב בעצמי. הניסיון יעלים את כל התמימות
שחושקים בה, ומי יגע בי כשאהיה חכמה, כשהשכלתי, מצולקת? |
