ג. א. טלי / מה שאינו מבוטא עד תום |
וככל שחייתי, ראיתי
וככל שראיתי, חייתי
ויום אחד הפכתי, מביטה
הפכתי לאישונים מרוחקים
ולדמעות
ידעתי בלבבי שבאתי
ובאתי בלבבי, יודעת
עדיין אני כאן
עדיין, אינני כאן
עדיין אני שדות רחוקים
ושמים נושקים
חמה מפציעה
יש בי
שקט
כמעט, דממת מוות
כמעט כאב
כמעט הבנה
כמעט נגיעה
כמעט אני הולכת
בידיעה
ועיניי, סופגות את בואי
מתוך המוות ואני
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|