ישנם אנשים שנולדים עם הילה וכפית של זהב וחייהם עוברים על מי
מנוחות. אני לא שייכת לברי המזל האלה. מיום שעמדתי על רגלי אני
נלחמת לשרוד ולהשאר בחיים. למרות המכות שנחתו עלי, אני אוהבת
את החיים. יודעת אני שחיים פעם אחת, הולכים ולא חוזרים, זו
עובדה.
אני מנסה בכל כוחי להפיק הנאה מכל דבר קטן, למשל בכותבי שורות
אלה החתול הקטן שלי השוכב לידי, יצור מקסים המביט בי בעיניו
הירוקות באהבה רבה ואני מחייכת וזה גורם לי הנאה רבה, או שתיל
ששתלתי ולא ידעתי את טיבו, מוציא לפתע פרח יפהפה בכל צבעי
הקשת. הדברים הקטנים האלה נותנים לי את טעם החיים. למעשה,
התכוונתי לכתוב על מאבקי לשחרור בני מהשבי אך אחרי עשרים שנה
של ניתוק וסבל אינני מוצאת את הכוח. אולי בהמשך אכתוב על דברים
שלא פורסמו בעיתונות. דבר אחד ברור כשמש, בני חזר לארצו אך לא
חזר למשפחתו, בעיקר לא לאימו. זה עצוב, אך זו המציאות המרה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.