הדלת נפתחה. החדר היה מסוד פיקס. הרצפה נקיה, המיטה מסודרת,
העציצים במקום, כאילו החיים ממשיכים הלאה מבלי קמצוץ זיכרון של
מה שקרה.
דמעה זולגת על הלחי, ואין מי שינגב אותה, אין מי שיחבק ויגיד
"הכל בסדר, אני פה.", אין מי שיגן וייתן תחושת בטחון. כי הוא,
ההוא שאמור לחבק, להגיד "הכל בסדר", הוא הזה שהכריח, שלחץ,
שהרביץ, שאיים, שאנס. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.