ראית פעם אושר טהור?
אושר כזה רואים רק על פני ילדים קטנים , הם מאושרים מהדברים
הקטנים  של החיים, אושר טהור כזה, תראה על פניהם גם אם תיתן
להם .... סוכרייה על מקל.
ככל שאנו גדלים קשה לנו יותר ויותר לחזור לאושר הזה.
אולי מפני שהאושר הזה בא בגלל התמימות ואנחנו מאבדים אותה איפה
שהוא בדרך.
אולי מפני שאנחנו מתחילים  לראות גם את הרוע , את הכיעור של
המציאות הקשה ואנחנו כבר לא יכולים לראות את האושר בדברים
הקטנים.
אולי מפני שהחברה שלנו נהייתה כך כל חומרנית וריקנית שרק דברים
גדולים ויקרים "עושים לנו את זה" בעוד שהדברים הקטנים , אלה
החשובים באמת כמו חיוך, שקיעה, פריחה של ורד כבר מאבדים מערכם
ולא נחשבים יותר, הופכים להיות משהו של מה בכך.
ואולי הפכנו להיות כל כך צינים ואפילו כאשר האושר נוחת לנו
בפרצוף אנחנו מעירים איזו הערה צינית וממשיכים בחיינו "למצוא
את האושר"
ואולי , אולי אני סתם מזיינת לכם את המוח כי אני כל כך פוחדת
למצוא את האושר מפני שאים אני ישיג אותו , מה הלאה? לאן מפה?
מה עכשיו?