שלום ילד,

מזל טוב. הגעת בשלום. היו לך קשים בדרך? טוב, זאת הייתה רק
ההכנה. אבל עכשיו אתה כאן, נושם, ברוך השם.
תסתכל מסביבך, ילד. מה אתה אומר? כאן אתה נשאר לעת עתה.
קיוויתי שתאהב. כאן הכל כלול, שמש בבוקר, ירח בערב, ופירות עץ
הדעת עומדים לרשותך 24 שעות ביממה, רק תרים טלפון לשירות חדרים
לפני שאתה מגיע כי העץ קצת גבוה וחייבים לארגן סולם.
אתה בטח קצת עייף מהדרך, אבל יש כאן נהלים ואני מחויבת להעביר
לך אותם לפני שהכל מתחיל.
כאן אסור לרוץ, ילד. תהנה מהדרך. מהנוף. כי אם תרוץ, כשתגיע
לסוף אתה תראה, שכולם נשארו מאחור.
יש להשתמש בכל חמשת החושים, לא חובה במקביל כמובן.
אין לקחת את בית הספר יותר מדי ברצינות.
עליך לנצל את חופש הביטוי. זו המתנה הגדולה ביותר שניתנה לנו,
ואנחנו הישראלים לא מוותרים על מה שמגיע לנו. מה אנחנו
פראיירים?
אסור בתכלית האיסור לבצע כל ניסיון להשתלטות על העולם. יש
דברים שאנחנו פשוט לא יכולים לשלוט בהם.
אין לישון פחות משש שעות בלילה. העבריין ייענש.
החוקים לא קיימים כדי שישברו אותם. וחיות לא קיימות כדי שיאכלו
אותן. אבל משום מה, עושים את זה בכל זאת.
ועוד שתי מילים לפני שאני מסיימת, כדי שתהיה לך התחלה חלקה:
אל תבקר את עצמך, ילד. אל תשפוט את הסובבים אותך. כמובן שאתה
לא תאהב את כולם. את חלקם אתה אפילו תשנא. אבל אם תכיר בעובדה
שלא מצפים ממך להסתדר עם כולם, הכל יהיה פשוט יותר.
תרשה לעצמך להרגיש, גם אם זה כואב.
וחשוב שתזכור - שירות חדרים לרשותך, תמיד.
חלומות פז, ילד.