ישבתי באולם המרשים הזה של האופרה והאזנתי לקית ג'ארת מנגן לו
בפסנתר.
מדהים כמה רגישות אדם אחד מסוגל להכניס לתוך מנגינת הג'אז
שלו.הידיים שלו נעו בווירטואוזיות, אם כי יש להבהיר שהתנועה
נעשית ברכות ובביטחון גם יחד.
לא מדובר בפעולה של תוקף או כובש,הוא לא אונס את הכלי,אלא
מקיים אתו יחסים...
הגב שלו זז קצת קדימה ואחורה.מהצד זה ניראה כאילו אחזה בו
רוח.התלתלים האפרו-אמריקאים שלו לוחשים,פוזלים הצידה-מספרים לו
על התגובה של הקהל לקונצרט.
הוא ניראה די משועשע מהסיפור שלהם ומידי פעם צועק לו הברות לא
ברורות לתוך המיקרופון שלו.
אני יוצא החוצה,קצת נרגש.לא יודע אם הרעד בלב שמלווה אותי זה
בגלל הקונצרט או שמדובר בלילה הקר של פאריס של סוף
דצמבר.הרחובות מקושטים להם באורות צבעונים ובקישוטים של חג
מולד.אני הולך לי בשקט,מתכרבל בתוך המעיל שלי ומשתדל לא לחשוב
יותר מידי על הבית.
על אוריה ונירה שבטח משתוללים להם עכשיו ועושים הצגות אחד
לשני...
אני מביט בחלון ראוה שמעוצב בגסות .שתי זונות קשישות מזמינות
אותי להיכנס ואני חושב איזה שניה ונכנס פנימה,מזמין אותן
לכוסית של וויסקי.הן נושקות לי בצוואר הקפוא שלי ואני מתחמם
קצת או שזה הוויסקי שעושה את העבודה שלו.אני אוהב את פאריס על
הלילות הקפואים שלה,הנורות בשלל צבעים, חלונות הראווה והזונות
המבוגרות..
אנחנו מסיימים לשתות ואני נפרד מהן בחיוך.הן אומרות לי שאני
גבר אמיתי ואני משיב שזה מאד כיף
לקבל משפט כזה בלי לעשות סקס ומוסיף שזה ניראה לי בלתי אפשרי
מבחינתי לספק שתי גברות כאלה, איך לומר-אמיתיות.הן מרימות
כוסית לחיי הסיפוק ,אני משאיר תשר והולך.
מתחיל לרדת גשם.גשם של פאריס.זיף זיף כזה,דק דק דק ונמשך.
אני נרטב כולי ונכנס לאיזה באר של סטודנטים.הם מרימים כוסית
לחיי הפרדוקס ומזמינים אותי להצטרף אליהם,מוזגים בנדיבות לכוס
שלי וצועקים"viva la france" אני צועק איתם וחושב על
הפרדוקס.כמה הוא שונה מאומה לאומה,איך הוא משקף מציאות?
הפרדוקס של החברים הצרפתים שלי הוא:
         "לעבוד מעט-להרוויח הרבה
           לשתות את החיים
           יחד עם קוזינה אחת
           בעלת כובע אדום
           הליכה נוירוטית
           ונוכחות"
הפרדוקס שלי הוא קצת שונה:
         "להיות בפנים וגם בחוץ
           להישאר או לברוח
            עכשיו
            או אף פעם
             מי אני?
             לעזאזל"
אני משתף בפרדוקס שלי  וזאת סיבה מספיק טובה להרים עוד כוסית
לכבוד פרדוקס נוסף.
איזה אינטלקטואלית עם כובע אדום ניגשת אלי ומלטפת ברכות את
הפנים הרטובות שלי.
היא שואלת אם יש לי מקום להיות בו? או שאני צריך קצת עזרה
מידידים?
אמרתי לה שהמקום שלי להיות בו  נימצא מעבר לים ,היא חייכה
והלכנו לבית שלה.
שכבנו פעמיים.
היא נשקה לי בכל הגוף וניגבה עם הלשון האינטלקטואלית שלה כל
טיפה של גשם צרפתי מהגוף שלי.
אני חשבתי על קית ג'ארת,על התלתלים האפרו אמריקאים שלו,על
האהבה שהוא עשה הלילה בקונצרט
וחדרתי אליה כמו פסנתרן , החלקתי קלות וניכנסתי.
מוציא הברות לא ברורות מהפה.
שומע את האנחות שלה דרך התלתלים שלי, מהנהנת לעצמה "זה טוב".
גומרת
ושוב גומרת
ואני מוציא קולות לא ברורים.מודה לקית ג'ארת  ולאמא שלי
שהביאוני עד הלום.
שומע אותה אומרת לי"יקירי זה לא אתה שהכנעת אותי היום"
"זה הפרדוקס"
אני נושק לה
וגומר.