אלעד יובל / שמחת הסכינים |
יש להן אליבי, יש להן גיבוי.
מלטפות הן את העור הדהוי
ועושות אותו טוב יותר,
אדום, בשרני,
ערני,
חי.
די!
שתיקה קצרה,
ואז תרועת שמחת-ההמונים.
מותו של האויב יפה להם, קוסם להם,
וגם אילו ידעו שהאויב נמצא בפנים,
וודאי היו עולזים גם כן, בתרדמה מתנחמים.
ומקהלת שריקות של אושר-
לשריקות של כדורים.
ואנשים נופלים בשקט
ושמחות הסכינים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|