השמיים אפורים יותר
אפורים מתמיד
ענן אחד טינה נותר
לאלה שמצבם אינו עמיד

בוהה בעץ שבחוץ
הדבר היחיד שנותר עוד לראות
ונראה כי שום דבר אינו נחוץ
מלבד גשם שישטוף את הדמעות

אותה תמונה, אותו מראה
ללא שינוי לנצח
עוד לא קרה דבר ואולי לא יקרה
מעבר לחלון או מאחוריי המצח

לכלוך מעוות את המציאות
עכשיו אני מצטערת
עם חרא של ראות
העיר סביבי נראית מכוערת

רואה עולם כמו שחלמתי
רק מאחוריי חלון משוריין
כשניסיתי הכל את עצמי לא בלמתי
היה זה פשוט השומר המזויין

חלוק לבן מגביל
לפעמים גם כבולה לעמוד
ואותו משפט דביל
בא לי למות

יש לי שותפה לשיחות
כאשר אני שותקת
ובידוד מוחלט
כשאת האמת אני צועקת

בזמנים הטובים היה פרח
חלפה שנה והוא נבל
ליבי הפך מזמן גוש קרח
ועל כל אלה נותר להגיד רק חבל

מחפשת עיסוק כבר שנים
אך צלקות מעצמי הן דבר ממכר
נשכחו כל אותם זכרונות ישנים
כשהפסיקו אותי חברים לבקר

השקט עושה שיכאב לי הראש
אני ניגשת אל חלון מלוכלך
אמרו כשכואב אז לספור עד שלוש
ואז יופיע בראש מן דימוי של מלאך