הענקת לי נשיקה אדישה באמצע המצח
והשארת אותי לנבול על המדרכה
מחפשת מקום רך באספלט
להיבלע אליו.
בגבי נפערו חריצים חריצים, מעצמם.
אני כבר לא נזקקת לסכין שלך.
בפנים חיוורות, כמעט שלוות
אני מניחה לעצמי לגווע
ויודעת שכבר לא אהיה
כמהה.
אני יכולה לנוח על תחושת האבדון.
תן לי לגלות לך סוד:
אני, לא כמו כל הבנות.
אני מתפוררת,
רק פעם אחת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.