שמנו את דנה בכיתה. אכלנו ארוחת בוקר. חביתה, לחם פרוס בצד,
סלט, ניגבנו את המיץ של העגבניות עד הטיפה האחרונה.
הכל פתאום נראה מושלם.
אפילו העיניים הכחולות שלה נראו פתאום יותר כחולות, בגלל
האיפור מסביב והיא יפה גם בלי איפור, זה מה שיפה אצלה הבלי.
יאללה לאוטו .
יום יפה באמת. לא סתם, לא חם. יש אויר. יש חמצן.
בקיצור, החיים מחייכים אליך מדי פעם ואתה לא יודע איך לאכול את
זה.
צומת. עצור. מכונית מסחרית.  הנהג לא הסתכל שמאלה
דנה קמה
דנה נמה
בערב אסיפת הורים

אני יושב שם מול היועצת. צלחת עם בגט חתוך לרוחב ועליו גבינה
צהובה ועגבנייה מוציאה אותי לגמרי מהתמונה.
"היא לא מקשיבה. היא בורחת משיעורים. היא לא קמה בבוקר. ושותה
בלילות" בשליש השני היא ירדה לגמרי מהממוצע..."
מה הממוצע? אני מנסה להבין. האם זה רשום לה על המצח או שהיא
צריכה לעשות לבד את החישוב?
תלמה ולואיז יוצאות משיעור ספרות. שני בני תשחורת מחכים להם
בחוץ עם סובארו פשע ושתי פחיות בירה. לואיז אומרת להם יאללה
לים  והבת שלי הקטנה מבקשת מהם להחליש את המזרחית . רק אתמול
שמנו אותה בכיתה א'. איפה אני חושב שאני נמצא? בקטע של השותה
בלילות הפסקתי לדמיין. הבנים מאוד נעלבו בתגובה הם זרקו את
הבנות באמצע הכביש והלכו להכין שיעורים כדי להוכיח להן שהם
למעלה מהממוצע.
אך כל מה שבאמת מעניין אותי זה איך אני מבקש  מהיועצת איזה
חתיכת בגט עם גבינה צהובה.
לא. אני לא יכול לעשות לה את זה היא יום שלם פה עם עוד עשרות
הורים ממוצעים ואלימות וסמים והבגט הזה מציל אותה מעולם שכולו
רחמים והרס. מויכוח בלתי אפשרי עם אימא פסיכית שמאשימה את כל
מערכת החינוך בכישלון הפרטי שלה. מחיוך מלא ביטחון עצמי של אב
גאה בבנו המחונן." אז את אומרת שהוא לבד בהפסקות? חבורה של
טיפשים". מה? רק שמונים ושמונה בחיבור? תני לי את  הפרטים של
המורה" וכו'...
אבל אני רעב. זה שהבת שלי לא קמה בבוקר זה רק בגלל שאין לה
סיבה. אם רק הייתי מכין לה איזה סנדוויץ' עם גבינה צהובה
ועגבנייה היא בטח הייתה קמה  ועוד פעם זה חוזר.
היועצת הסתכלה עלינו במבט כל כך צודק ואמרה תוך כדי הנהון
" תדברו איתה. תאסרו אותה. תקשרו אותה. תשבו עליה... אפילו
בארוחת ערב. עם החביתה והבגט והגבינה צהובה..." אבל זה לא יכול
להימשך ככה..."
אתה חייב להיות סמכותי זה צריך לבוא מבפנים אבל אף פעם לא
הייתי כזה ואין לי כל כוונה להיות וחוץ מזה  הבטן שלי ריקה וכל
שאבקש... לו יהי בום.
דלת נפתחת המנקה נכנסת עם נס קפה בכוס ענקית." לפנות לך את
הצלחת ?" "כן." אומרת היועצת  ואני מוחק בבת אחת את כל המוסר
וההשכל, העתיד והוורוד. תלמה ולואיז כבר התאבדו אצלי מזמן ורק
איזה חתיכת בגט יבש כמו הנגב עושה דרכו לתוך פח של ציונים בבית
החרושת לגבינות צהובות.
"אז הבת שלך ירדה קצת מהפסים, מה אתה הולך להגיד לה?" אמרה
העיניים הירוקות.
חזרנו  הביתה. היא ישבה שם מאושרת מהחיים רגל על רגל נס קפה
וקרקר עם גבינה צהובה.
מה פתאום קרקר?
"שאני אכין לך משהו אבא?"
ככה אני אוהב אותך. רק מה? מלמעלה את נראית לי כל כך רחוקה.


שמונה וחצי בערב שני הכיסאות ריקים. " איפה ההורים של דנה?"
הזוג הבא מלמל משהו על תאונת דרכים וסגר אחריו את הדלת.
אחר כך בחדשות דיברו עם האבא של הנהג של המסחרית.
"הוא היה מלאך, תמיד אהב לעזור לאנשים, תמיד שאל לשלום השכנים.
מלאך"
באמת מלאך. רק מה ? חרא נהג. ספר לדנה. מלאך.