אם יש דבר כזה אהבה ממבט ראשון, אז מזמן הייתי פורש ממבט שני,
אתם יודעים, ערוץ אחד זה לא בדיוק חיי התהילה והיעל בר זהר של
ערוץ 2.
בכל אופן גם אנשים מרשות השידור מתחתנים, יוצאים ומבלים, נכון
שזה לא נשמע הגיוני שמלאכי חזקיה יושב על איזה בר בין אחת עשרה
וחמישה לחמישה לשתיים עשרה, אבל לך תאמין שבזמן הזה מלאכי
הספיק להתגרש, להתחתן ולהוליד נכדים, תוך כדי שהוא ממשיך לזמזם
לנו את החדשות תחיילללה ועוד לקנח בתחזית: יבבשש.

בקיצור, פגשתי פעם מישהי בחתונה של דן כנר, גם כן טיפוס,
אומרים שבמציאות הוא ארס לא קטן ומתחיל עם כל מה שזז, השפה
השגורה בפיו מביאה על בנות המין היפה כזה קסם, שמחפה בבת אחת
על השביל המוזר הזה שיש לו בצד, דרך אגב, אני הייתי מהצד של
הכלה.
ואת, מתברר, שכבת עם החתן מהצד, אמרת לי שצד זה עניין של השקפה
וחוץ מזה שדן היה החייל הכי שווה שהכרת בקורס מש'קיות חינוך.

בזמן האוכל, אני שם לב שכל האורחים שקועים בעוף ובשאר חלקי בשר
שביום רגיל עטופים בחזיה כזאת או אחרת.
בני הזוג האומלל עוברים משולחן לשולחן וכולם משתתפים בצערם...
דן מחפש כרגע את השביל המושלם באמצע ואישתו עושה את צעדיה
הראשונים לרחבת הריקודים שבידה מסרק.
נראית טוב, לא רע בכלל, רק שהמסרק קצת מקשה עליה לזוז ולחבק כל
מה שיש לו דופק.

מוסיקת חתונות זה דבר נורא, כאילו מסמל על העתיד הצפוי לזוג
המאושר, שמחה ריקה מכל תוכן ההולכת ומידרדרת עם הפזמון וכמובן
גם עם השנים.
בינתיים, אני מספר לה על תורת הגזע ועל כמה אני לא סובל את
שירי אגן הים תיכון כאשר ברקע שרית חדד נותנת את האות והסימן
לעם ישראל: לצאת ממצרים לעזוב הכל ולרקוד.
אני שואל אותה אם רמי פורטיס, נושאי המגבעת ונקמת הטרקטור היו
כאלו פופולארים, אולי אז, הייתי אוהב את אייל גולן ואתניקס?
הרחבה היתה מפוצצת ואנחנו שקענו בתוך ים של שאלות קיומיות על
גורל ועל עובי הקורות המחזיקות כל כך הרבה אנשים שמלאים משניצל
וחלולים מבפנים.

את סוף הערב העברנו אצלה בדירה, אצלנו ברשות השידור, לא
משאירים עכבות, ואני רק חיכיתי שהיא תירדם כדי לחזור לחדר
העריכה לקראת השידור.
נכון שיש סיכוי שהיא תזהה אותי על המרקע, אבל בינינו,  מי רואה
ערוץ אחד ומי יודע מה זה מרקע?
בכל אופן האידיוט שנראה כמו אהבת חייה ממבט ראשון נראה ממבט
שני כמו יעקב אחימאיר.