מן החוף, שם הים לוטף ונסוג
זוג עולה, מזוגג עין והלום חלום
מדדה פתלתול לסמטאות העיר;
וגברת עם ארשת מכובדת
מהססת מבטה סביב, מישרת חצאית
מניפה ידה ונעלמת במונית -
הרחק ממחוז-החפץ, אל שיגרת עצבת;
זו העת בה מנקה הרחובות מכבד את כל האשליות
לערמה של פסולת חתומה בכתובת:
מכאן אין דרך חזרה -
לא ממחזרים אשפה.
ויהי ערב ויהי בקר
עוד יום.
7 באוקטובר 2005 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.