"אני רק רוצה לצאת" אמרתי, "לא יודע לאן".
אז הצעת שנזמין כמה חברים ונראה אצלך סרטים, כי  כולם ידעו
שאתה לא מת על יציאות. אבל אני אמרתי לא. אני אמרתי שאני רוצה
לצאת, לבלות, לחגוג. בכל זאת, לא כל יום חוגגים את סוף כיתה
י'. עשית פרצוף, אבל הפרצופים שלך אף-פעם לא הפריעו לי. אז
אמרתי שניסע לעיר, למסיבה. אתה התחלת להגיד שאתה לא רוצה
להוציא כסף ואין לך כוח לכל הצפיפות הזאת, אבל עוד לפני שהתחלת
עצרתי אותך. "הולכים", קבעתי, בלי להשאיר לך מקום לוויכוח.

קראנו לשאר ותפסנו מונית למסיבה. אחרי שעה שחיכינו וחיכינו,
בסוף נכנסנו. עשן וצפיפות קיבלו אותנו באהבה רבה. "עזוב, בוא
נחזור כבר", התחננת. "לא, נו, מה איתך, כבר שילמנו,עזוב."
מוזיקה רועשת , ריח מחניק של סיגריות, בלתי-נסבל, אבל הייתי
חייב להוציא קצת אנרגיות.
הלכנו לרחבה והתחלנו לרקוד בכיף. אני, לפחות, אתה בחוסר-חשק
מוחלט.

היה כבר 4 בבוקר. הייתי כבר תשוש, אותך מזמן כבר איבדתי. בטח
ישבת לך בצד, וחיכית שנלך. תמיד היית כזה טיפוס שמוכן לסבול
בשביל שאחרים ייהנו. הרבה פעמים תפסנו את זה כחולשה, שאין לך
רצונות משלך, אבל אתה פשוט  לא רצית להתווכח, רצית שנהנה.
חיפשתי אותך ומצאתי אותך יושב ליד הבר ומכרסם בייגלה בשעמום.
"יאללה הולכים?!" שאלת, ובפניך פתאום הבעה של הקלה.
"יאללה, יא כבד, הולכים, נמצא את כולם ועפנו".
יצאנו החוצה, המונית חיכתה בחוץ. נכנסנו, ובחרנו משום מה
להתעלם מהריח החריף של האלכוהול שליווה אותנו פנימה ובתוך
האוטו. גם לא הטרחנו את עצמנו לבדוק אם אנחנו נוסעים עם נהג
פיכח.

רועי התחיל לדבר על הבחורה שהוא היה איתה במסיבה, והוא וערן
רבו מי הצליח להשיג יותר מספרים. רועי זרק לך: "בוא'נה, למה לא
עשית כלום? היית מיובש כל הערב". ענית לו שהיית עייף מכדי
לבלות. המונית התחילה לנסוע והשתלבה בכביש. הצקנו לך ואמרנו
שאתה לא עייף, אתה פשוט בנ'אדם שלא יודע ליהנות, כבד. ידעת שזה
בצחוק, או לפחות חשבנו שידעת. המשכנו לנסוע ואז זה קרה.
המכונית סטתה מהכביש ונפלה לתוך התעלה שמימיננו בחריקת בלמים
צווחנית. אתה, אתה מכולם, בחרת את צד ימין. יותר מאותו ערב אני
לא זוכר. רק שהתעוררתי יומיים אחר כך בבית חולים, כשאימא ואבא
ליד המיטה.

אימא נראתה כאילו היא בכתה הרבה ואחרי שהתעוררתי אמרתי לה,
אימא, אל תבכי, אני בסדר ,הכל בסדר.  לא הייתי מוכן לכזו פצצה.
מה זאת אומרת שהנהג היה שיכור? מה זאת אומרת שנהג פיכח לא
מחליק בכוונה לתוך תעלה? מה זאת אומרת שנפצעת קשה מדי וכבר לא
תחזור?

אני לא ילד קטן! מה לא יחזור? הוא מת? החבר הכי טוב שלי מת?!

ומאז אני לא מפסיק לחשוב על זה שהדבר האחרון שאמרתי לך, זה
שאתה כבד, ולא שאתה החבר הכי טוב שהיה לי, ועל זה שחזרנו ממקום
שאתה לא רצית ללכת אליו, והלכת בכל זאת, בגללנו, ושם - איבדתי
אותך.