מירסול חברוני / את ואני |
ואני נקרעת
ללדת אותך
הכי טבעי שאפשר
על ציר הזמן
שהבשיל עבורך
לפלס צוהר
אל מחוץ
להגנות המרפדות
כל עת שאני
הרה אותך.
גופי רועד
מתקשה לעכל
וכהרף פעימה
נעתקת
קולך נשמע
לראשונה
וכשאת מונחת
על בטני
שהתרוקנה באחת
עיני דומעות
אני חשה את
גופך הזעיר, העירום
המשוח לבן
ואת יפה
יפה מכל יצור
אחר
ואת ממני
ואלי
ואת
מכאן והילך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|