New Stage - Go To Main Page


אתמול נסעתי עם חבר על האופניים לים, שם נתקלתי בבחורה קבורה
בתוך החול.
היא כולה הייתה עשויה מחול ואף אחד לא שם אליה לב... אבל אני
ראיתי אותה.
היא הייתה יפיפייה, קימורי בטן ואגן יפים מתיבת התהודה של
גיטרה.
היא הייתה קבורה בתוך החול ממש עמוק והיא הייתה כל כך לא
ברורה, ואני לא הפסקתי לחשוב עליה.
בטוח הגיעה לשם ברכב.

אז התחלתי לחפור...

חפרתי וחפרתי מסביב לגבה, ליטפתי ועיצבתי את גופה כאמן.
היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה, בתחילה חשבה שאני איזה מוזר
אחד, שמבקש את גופה המושלם...
אבל לאט לאט, עם המון אהבה והשקעה, חשפתי אותה.
השמש החזקה, בעזרתה, קילפה ממני שכבות על גבי שכבות של עור
בעובי של עור פיל.
לאט לאט היא חשה בתנועות ידי המסורות והחמות את האהבה הגדולה
שאני מבקש...
את הליטופים העדינים אך מלאי עצמה ותשוקה שמבעד לכל הכימיה
ביקשו את הנעלה מכל - אותה.

שעות עבדתי על צדה האחד, כאשר אני רוכן מעליה בתנוחה ספק
מיסיונרית ספק יבשה, נשען על יד אחת, ועם השנייה מעצב בליטופים
את ישבנה ומוציא את החול הלא נחוץ שלא מזמן היה חלק ממנה.

חברי שבא איתי הסתובב על החוף בחוסר מעש, מנסה להבין מאיפה
באות כל האנרגיות וכל הכמיהה אליה.
אמר שהיא עקומה, שהיא לא שווה, שאף אחד לא יזהה אותה גם אם היה
עובר שם לאורך כל חייו.
ואני הבנתי אותו, אך לא הבנתי את עצמי, ולמרות זאת המשכתי
בדחיפה אינסופית, מרוץ כנגד השמש הדועכת...
במקביל מערכה נגדה...

את צדה הראשון פיסלתי בצורה מופתית. מושלמת ממש... עד כדי כך
שהיא שברה את כל מחסומי החול ורצתה בי.
מייד הגברתי את קצב עבודתי ובראתי לה צד גוף שמאלי רחב אגן,
מרגל עד כתף.

וללא היסוס פניתי לצדה השני, אך בלי לשים לב, השמש קילפה ממני
את עור הפיל האחרון.

הצד השני יצא לא שווה... עקום.

פתאום היא היטתה את ראשה מלא סלסולי הזפת והרגבים הצדה והשאירה
אותי מלטף לבד.
ניסיתי לתקן, ניסיתי לסדר את גבה בצורה שווה, אך ללא הועיל.
היא החלה להירתע ממני.
עוררתי בה סלידה עד כדי כך שהיא חתכה אותי באצבע הלוחצת
באמצעות חתיכת זכוכית שהייתה תקועה בגבה...

אך אני לא התייאשתי. המשכתי לפסל ולפסל, אז היא לא החזירה לי
פיסולים.

בתוך שנייה הסתובבתי לראות ונוכחתי לדעת שבובות חול אחרות
פזורות מסביב לה.
מקרקרות ומפסלות אליה ללא הרף.

האנשים העוברים החוו את דעתם.
יש שאמרו שבתור קריקטורה, אני מצליח לעצב אותה מצוין, ויש שלא
זיהו אותה כלל וכלל.
חברי כבר התחיל לדחוק בי לעזוב אותה לנפשה ולחזור הביתה, אך
אני הייתי עמוק כל כך במערכה הכבדה נגדה, שלא יכולתי לעזוב
עכשיו, ולהותיר אותה לחסדי העוברים ושבים.
היססתי לכמה רגעים, ואז התחלתי לעבוד במרץ רב יותר בכדי להספיק
לגלות אותה עד הסוף עם כמה שפחות פגמים ואי שוויונים.

והיא בשלה...
ראשה מוטה לכיוון בובות החול הפזורות מסביבה, מחזיקה חיוך
מוסתר בזוויות השפתיים.
כבר כל הקלפים היו אצלה בגלל תמרוניהן של השמש ושלה.




ואז הגיעה ההופעה של אינפקציה...
היא רצתה שאבוא, כי עיניים עוד לא פיסלתי לה, אך כנראה בובת
החול שעמדה לצדה יותר ממני כבר פיסלה לה אותן והיא הותירה אותי
באוויר, בדרך הביתה עם אופניים שבורות.

הייתי צריך למצוא חומר יותר טוב מחול הים, שהמים כבר גזלו ממנו
כל ערך ועיקרון, לפיסול הלב.

הייתי שם.
ראיתי כמה בובות חול שבכוחות עצמן עזבו את המקום. והיא נשארה
שם.

ואז החלטתי שתי החלטות כבדות:
ללכת לקרבי ולמצוא אשת חול מוכנה ומסורה.

חברי צדק.
היא הייתה מועדת לעקימות.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 28/2/06 13:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מציק מציק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה