מגיע רגע בחיים, שצריך לומר משהו חכם
אומר ים דברים חכמים, ונשאר טיפש עוד פעם
אין שינוי בהתהוות, קראו לי פעיל רגיל
רגיל לחוסר פעילות, להתגבר על הגיל
להתבגר בטיל, ולדעת שלעד תהייה קטן
להגיד יהיה בסדר, ולהגיד את זה גם סתם
בלי סיבה, עם טעויות, ויש לי אלף סיפורים
הוכחות לא קיימות, אין אמונה בין חברים
גם ככה רע אז מה אכפת? יושב ולא נע
מתרשל בהכל, החיים מידרדרים כמו עגלה
למה להגיד ביי? אם במילא שוב תחזור?
תגיד להתראות גם כשהכל נהייה שחור

נלחם בכולם - מלחמה חסרת משמעות
חסר משמעת, אני יודע שהכל זה טעות
הכל קרה בטעות, אבל תמיד יש כוונה
מתכוון לכל מילה, אבל כלום לא השתנה

הצלילים יפים באוזן, בפה תמיד מזייף
על הדף כזה תותח-בעל פה מהר מאוד מתעייף
מי נשאר אורגינל? כשכולם צבועים
אני נשאר, אני נשאר! אז למה כל הקשיים?
על מה ולמה? אני הזברה בלי הפסים
פסים שכבר יירדו ממני, קטר ללא קרונים
כולם שונים-דומים, קרוב-רחוק, אני נשאר באמצע
עולם ייקר-עולם יישר-מצטער  אני בוחר בבצע
לפתוח עוד פצע, ולשתף אותם שוב
צלקות שלא יורדות, וגוף אדם רקוב
מרוב פצעים-פצעים בלב-והלב כבר לא מגיב
ביזבזתי את האהבה-אז השנאה היא הנתיב
השנאה היא המוליך, והכעס... היוזמה
שלי לשתוק - והכבוד שמסתתר מאחורי מראה