[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איש הזמנים
/
שרמוטת החיבוקים

ככה היא.
עוברת מאחד לאחת ודורשת חיבוקים, מגע, אהבה.
ואני מביט בה מהצד לא מבין איך היא מורידה את עצמה ככה שאולה -
נותנת הכל תמורת חיבוק אחד.
אומרים זה מהבית ככה. כאילו בבית לא חיבקו אותה, לא נתנו לה
אהבה. לא אצלה. דווקא כן נתנו לה אהבה, דווקא כן חיבקו אותה.
לא רק זה אלא אפילו אהבו אותה יותר מאשר את כולם.
ככה אמרו עלייה שהיא נולדה - שהיא מיוחדת. פה ורוד מתוק שיער
צהוב כמו השמש.
סבתא שלה הייתה הולכת ומכסה אותה שאנשים לא יעשו עלייה עין
הרע, כי בכל מקום שהלכה כולם רצו רק לגעת בה ולהרגיש אותה.
חיוך אחד מהנסיכה גרם לאנשים אושר רב.

אבל היא גדלה והרבה דברים עברו מאז שכולם רצו לגעת בה, ככה רק
תמורת חיוך.
גם כשגדלה כולם עדיין רצו לגעת בה אבל הפעם הם דרשו הרבה יותר
מאשר חיוך שלה - חלקם דרשו את רגשותייה, חלקם דרשו את ליבה,
חלק לקחו את גופה.
הכל תמורת החיבוק.

ואז כשהייתה בעמדת בחירה היא ביטלה את אלו שרצו יותר מידי.
וככה זה המשיך לו זמן מה.. היא נתנה מרגשותייה, נתנה את זמנה,
נתנה את שכלה, מוחה, ליבה, תמורת חיבוקים.
לאחר זמן מה החיבוקים הפסיקו לבוא. אנשים הבינו שזמנה זה לא
דבר כזה חשוב לא כמו חיבוק למשל, כי זה הכל ענין של היצע
וביקוש. החיבוק היה חשוב לה הרבה יותר והם יכלו לבקש יותר.
והם ביקשו.
והיא סירבה.
אבל כמה כבר אפשר לסרב?
לבסוף היא הסכימה. נתנה את כולה - תמורת החיבוק.
בהתחלה הם ביקשו את גופה והיא נתנה, ואז הם ביקשו שתיתן את
גופה לאחרים - הכל תמורת חיבוק? כן, הכל תמורת חיבוק.
והם חיבקו. ואמרו לה כמה היא יפה וכמה הם אוהבים אותה.
והיא שכבה על גבה שומעת את המילים ובוכה. ומאמינה.
וככה עברו להם הימים - היא שלהם תמורת החיבוק - גופה, מוחה,
ליבה.
אחרי כמה זמן הם שכחו את הצד שלהם בעסקה.
שכחו לחבק.
והיא חיכתה, בדממה, בכאב - שיחבקו.
והם - הביטו בה במבט חלול כמו לא רואים אותה - רק את הדברים
שרצו ממנה, ודרשו עוד ועוד ועוד.
יום אחד היא הלכה.
החליטה שיותר לא תיתן לאף אחד לחבק אותה.
הבינה שהאהבה שלהם הייתה שיקרית והחברות שלהם הייתה כוזבת.
החיבוק שלהם היה ריק מרגש.
העבירה ככה במשך זמן מה את חייה בלי לגעת באף אחד רק היא בתוך
עולמה.
לאט לאט היא גם התחילה לשנוא את המגע ולא יכלה גם לראות אותו
אצל אחרים. כל פעם שמישהו שם עלייה יד במקרה התחלחלה והתרחקה
ממנו - תמונתם מונחת מול ענייה, למודת ניסיון עבר, יודעת עד
כמה החיבוק יקר.
כל אדם שנכנס לחייה הודיעה לו מראש - בי אסור לגעת. מה שלא
אמרה במילים גופה אמר - נחושה, קשוחה - לא נתנה לאף אחד לשבור
את מילתה.
כל אדם שנכנס לחייה יצא מהם כהרף עין כי לא הצליח להתמודד עם
המרירות שלה, התסכול - השנאה שניצחה בליבה.

וככה עברו להם הימים והיא כבר לא צעירה.
עדיין מחפשת חיבוק אמיתי.
עדיין לא מאמינה שיש דבר כזה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בועז, עברנו את
סין!!!






הצצה מקרית
בדמוגרפיה של
כדור הארץ


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/5/02 19:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איש הזמנים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה