את יותר מצודקת,
למרות שהביטוי "אני חושבת שמגיע לי קצת יותר מזה," מקומם
אותי.

יותר ממה?
יותר מסתם מזדיינת צ'אטים?
יותר ממה?
יותר מסתם מתפשקת על ארבע?
הא?
את רוצה למשוך אותי בלשון שאגיד את זה מכוער? אין לי בעיה.
מילים הן הכל, ומילים הן רק מילים הן רק מילים.
אז הנה,
אמרתי.
כן, מגיע לך יותר!
אנחנו בקשר מתמשך XZXZXZ !
כבר כמעט חודשיים!
קשר טוב או לא טוב, הווו פאקינג קאייר'ס. זה קשר. ושנינו
נאחזים בו.
זו עובדת המפתח!

כועס? כן, אני כועס. ולא מנסה בכלל להסתיר את זה.
נו אז מה?
ואם אני כועס? אז מה? זה כעס בלתי הפיך? זה כעס שלא יעבור?
זה כעס שיערער את הקשר?

או שצריך עכשיו לחפור בסיבות ושורשי הכעס.
בבקשה.
בואי נחפור.
כי על פניו שורש הכעס הוא התגובה ההיסטרית שלך.
המשפט הזה ממש!
"וכשאנחנו ניפגשים סוף סוף על המחשב יותר מעניין אותך ללכת
לצ'אט."
הוא השורש. כי זה מה שקרה פה.

את עולה במסנג'ר, מתי שמתפנה לך, וברור שישנם לך קשיים
להיתפנות כאישה נשואה, כאימא, ובשבת, "שהבעל" בבית.
סוואו ואאט? סואווו פאקינגג וואט!
מה אני לא יודע את זה?
נו אז מה!
אז את עולה ומצפה שמרגע זה כל מה שאני עושה יתהפך ויופנה
אליך?
תשכחי מזה.
ואומר את זה ישיר וחד וברור.
פשוט תשכחי.
ומזה, ומכאן להטיח בי 'אתה לא חושב עלי,'
ופעם היינו מדברים יותר,
סליחה?
פעם?
מתי?
שהיינו יחד בצופים? שחיזרתי אחריך לאור המדורה וציוצי השחפים?
לפני עשר שנים?
XZXZXZ, בבקשה, אני לא אומר את זה להראות לך מה 'לא בסדר'
איתך,
אלא מה קרה פה.
רק לפני כמה ימים אמרנו שנמשיך אבל לא כל סימן שאלה יהפוך
לקטסטרטופה ושואה סופנית ובלתי הפיכה.
אז התקשרת במסנג'ר ואני הייתי עם הZיין ביד ולא ממך, ואפילו
במקרה הזה, לא עם בחורה, עם גבר! אחד מהרבים שאני משפריץ איתם
כמו ממטרה בגרוי ההוא שלי שאת מכירה היטב, כן הגרוי "ההוא,"
אז מה קרה?
ויותר מזה, נניח שלא היה מה שהיה, ושכשניפגשנו גם לא עמד לי
ואפילו את המינמום הגברי של לזיין אותך לא הצלחתי.
נניח שכן הצלחתי. וששכבנו והיZדייינו והיה לי ברור שZיון כמוך
אין, אז לא היה קורה אותו דבר?
ולא יקרה מחר?
באבוההה יקרה!
כי זה אני.
ואת תקבלי את זה. כשם שאני מקבל דברים בך.
אל תחדדי כל ארוע 'לשחור לבן' אבסורדי כל כך.
זה לא גורם לי אלא להאטם מיידית.
לספר לגבר על הבעל, תסלחי לי XZXZXZ, ואני אגיד את זה בכוונה
בצורה הכי בוטה, בצורה היחידה האפשרית כמוקצנת בישירות שלה,
להגיד משהו כזה יש בכך אטימות מסויימת מצידך אם לא אפילו
גסות.
את והבעל שלך?
שיZדיין בעלך!
זה באמת לא מעניין אותי!
ואין דבר שלא מעניין אותי בך, כי זו את, כך שמבחינתי להקשיב לך
בנושאים האלה ולא לקטוע מיידית ולא להגיד באופן חד, סליחה, לא
רוצה לשמוע "על זה," מבחנתי זו כבר הליכה עצומה לקראתך.
כי זו את!
ותצאי קצת מהתחושה שאני נגדך.
שאני לא אומר לך מספיק כמה זו את ואת ואת?
נו באמת!
תנתחי בעצמך למה קשה או לא ניסבל לגבר הזר (הנואף, על פי כמה
הגדרות מקובלות,) לשמוע על הבעל!
ואת יודעת מה, גם הילדים!
כי גבר הוא יצור רכושני. אגואיסטי, ורוצה שזה יהיה 'הוא' גם אם
איננו 'נותן' כפי שאולי מצפים ממנו!
הא?
וכשהוא שומע על הבעל, יש כאן מיד גרוי שלילי, כי הבעל הוא זה
שעם האישה כל הזמן! בקשר הקבוע, והארוך, (והאמיתי?)
והזרע (שלו!) הפרה אותה!
(והעובדה שאני לא מחפש קשר "אמיתי," כיום, איננה רלוונטית. אני
את הגנים שלי כבר פיזרתי בתא משפחתי שהיה לי.)
את 'אישתו' והוא 'בעלך,' אישה שלו היינו בנסיבות אחרות אולי
הייתה צריכה להיות בת הזוג שלי!
הא?
שלי!
והילדים, "שלכם," אולי היו צריכים להיות "שלי?"
אה?
ואני בכוונה מחדד לך את זה בשיא של בוטות כביכול קרה ולוגית
ולא ריגשית, כי אין לי דרך אחרת להגיב אלא אם כן יהיה זה הרגש
שאומר לי במצבים האלה,
יודע מה, היא באמת עשר, והכל, אבל היא יוצאת לי מהתחת ביללות
שלה, (צודקות כאשר תהיינה!) ויאללה הביתה. נאטמתי, וכן הלאה
וכן הלאה.

אין ברגשות לוגיקה, יש לרגשות דינמיקה משל עצמן, כפי שתוכנתו
בידי, אכן, האבולוציה, אבל ניתן במבט לאחור לנתח אותם לוגית.
אז בבקשה, אל תתפלאי אם כל שיחה שלך על הבית, על הבעל, הילדים
יהיו מראש "לא מעניינים" אותי.
והרי זה אבסורד, כי אינך חיה איתי, ואינך בוואקום, ואת אישה
נשואה, ואמא, וזהו עולמך, וכיצד תוכלי שלא לדבר אלא כמעט רק
עליהם?
כלומר ישנו כאן פרדוקס מובנה, קונפליקט "בילד אין" מלכתחילה,
והוא הוא, הם הם המורכבויות של החיים עצמם. ואני מקבל אותו.
אז קבלי בבקשה גם את את עולמי האגואיסטי כביכול (או לא
כביכול,) כזכר מתוכנת להפצת זרעים בריבוע.
קבלי את העובדה שאנו בקשר משרת אינטרסים מקומיים במידה
מסויימת, מוגבלים אולי היא המילה, קשר שלא יגיע למיצוי המלא,
לדרגות התלכדות של תא משפחתי והולדת צאצאים, כפי שתוכנתנו
להתאים אליו, כך שהקשר יהיה רצוף קשיים, והוא המציאות שלנו.
ונהפוך הוא,
לו את ואני היינו בקשר הקבוע, היה עכשיו גבר אחר מנסה להזריע
אותך, (ובטח מצליח!) ואני הייתי מפזר זרעים ככל יכולתי בכל כוס
נפער אפשרי.
מיליונים היו במורכבויות הללו, ישנם, ויהיו.
אז אל תתיזי ניצוצת של הנה "אתה לא אוהב אותי כבר" כיוון
שכשעלית מולי במסנג'ר הייתי עם הZיין ביד שניה לפני (או שעה
לפני) השפרצה בגרוי ממש.

אוהב אותך?
פהההה, בכלל לא אלא מה.
אז למה טרחתי בכלל לנסח את כל המגילה הזו?



זה כבר מנהג? ואת כמובן מנחשת.
גם את המסר הזה אני שולח לפורום.

אולי כאסטרגיה זדונית של חישבי פעמיים לפני שמסתערת?
מיתחם ההגנה המבוצר ביותר?
הא?

פאאק, גם מי שלא מכיר אותך ברור לו שאת חתיכת הר געש רותח.