|
עבר לא מעט זמן מאז.
הפעם האחרונה בה פתחתי את המגירה.
פתאום, לשלוף אותו משם בכזו קלות,
כמעט שכחתי כמה זה באמת כואב.
הלוואי והיה זה מכתב ממך
הנחמה בזיכרון
היכולת לקרוע לגזרים לשרוף לפירורים
למחוק רסיסי תקווה ארורים.
הלוואי והיה זה תכשיט
התחושה על היד
קרירות יפה ומושלמת על הצוואר
האפשרות ללעוג לך
על שבזבזת עליי עוד שטר
עוד מטבע
(מיותר)
לא מכתב ולא עדי
רק זיכרון, ענק
את לבי שלי החזקתי בידי
רועד, מפוחד, משותק.
דם ניגר מכל צדדיו
(נוטפת צער מאז שעזב). |
|
|
... בכוונה אני
משאירה את הדלת
הימנית האחורית
פתוחה למחצה,
ומחכה לראות
אותם מנופפים
לי בהתרגשות
ועושים לי עם
הפה תנועות
של דג
באקווריום
משתוקקים...
אבל
אני לא מראה להם
שאני יודעת,
אני רק מעלה על
פני חיוך של
הכרת תודה -
ואז, כשהם כבר
לא בודדים-
משלחת אותם
לדרכם...
צפיחית בדבש
בטיזר לסלוגן
"כל האנשים
הבודדים" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.