(ערוץ הסרטים, לפנות בוקר, בשלוש שפות, אשר רק שתיים מהן
מובנות לי): ברגע זה מטפלים בתקלה.
עמכם הסליחה.

ברגע זה מטפלים באלף תקלות
באלף מדינות
ולפחות אלף תינוקות נולדים
לפחות 60 אנשים חושבים עכשיו על משהו
שקרה להם בגיל שש וברגע זה
ברגע זה ממש
אהובתי ישנה על ספה כזו של
סבתות איפשהו בתל-אביב.
ואני בחדרי נרדמת והולכת ומסתבכת
ונרדמת והולכת. מתלכלכת.
ברגעים אלו זוג לסביות שהן לא אנחנו
מנשקות אחת את השניה איפשהו בעולם
ברגעים אלו ממש גבר ואישה (שאף אחד מהם הוא
לא אני ולא את) עושים משהו שנראה כמו קידה,
כפיפה ואומרים להם שיש.
עמכם הסליחה, הקהילה ההומו-לסבית,
על שלקחנו לכם את הסקס האחר ואת הסכס
האחר גם.

ובעוד אהובתי ישנה על ספות סבתאיות בתל-אביב
אני חושבת על מספר האנשים שנרדמים בדיוק עכשיו
ומספר האבות והאבות לעתיד שמוטלים על ספות חדרי-ההמתנה
בבתי החולים ועל מספר השיליות שמושתנות מהרחם וכמה מאותן
שיליות יקרו בדרכי בעוברי ברחוב בעוד שנה, שנתיים, ארבעים,
זבי-חוטם זבי-תחת, מצווחים לרגלי שרידי-נשים. וכמה משרידי
הנשים
האלה נרדמות עכשיו, בעודן נשים אשר בעצמן מצווחות לרגלי יצורים
אחרים (גברים או נשים או חתולים בעלי רגישות יתירה) שגם הם פעם
היו שיליות וכמה מהן נמצאות באותו שלב שבין ערות לשינה
והמחשבות הופכות לבליל חסר-היגיון של משפטים
וכמה מהן כותבות את אותם משפטים ברגעים אלו
וחושבות על מספר האנשים שנרדמים בדיוק עכשיו ומספר האבות
והאבות לעתיד וחדרי המתנה עמכם הסליחה

אבל מה זה, תגידי לי. מה זו הגישה הזו פתאום? איפה כל היצר
הנשי שלך, איפה האינסטינקט האימהי שלך, איפה הצורך לתקן טעויות
שעשו  אחרים, איפה הצורך האנוכי להציל את העולם ולהיות הכי הכי
למישהו ואיפה הצורך לחבק שיליה מצווחת מצווחת מצווחת וזבת-תחת,
הצורך להיות זבת-חלב שימצצו לך חזק את הפטמות ככה
באופן שתתביישי להודות שהוא מעורר; דגדגנית, אני מתכוונת
(מתכוונת מתכוונת אבל לא עושה כלום).
והכי חשוב, איפה, איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן?

ועכשיו באמת. איזו מסה של רוך התפרצה כמו הר-געש (אוקסימורון)
כשאפרת הייתה מונחת על חזי ישנה הנשימות שלה הנשימות שלי ריח
השמפו העדין ריר נוזל על שדי הילדה שלי שמיכת הצמר הקטנה החום
הזה שנובע ממנה רדיאטור אנושי תינוקי ושלא תתעורר בבקשה
אלוהי-השינה אלוהי-הינקות שלא תתעורר לעולם אני אהיה מאושרת
מימי לא הייתי מאושרת כך אפרת שלי יפה שלי ילדה שלי שיליה שלי
לא שלי

04:58 בבוקר.
האינסטינקט האימהי נחפר בהצלחה
ממעמקי תהום האבסורד.