בעולם של צבעים לא רחוק מכאן בכלל חיו שני אפורים לצד כתומים,
ורודים, סגולים, סתם שחורים ועוד כמה וכמה צבעים.
אותם האפורים היו מכוסים בשלל צבעים מפוארים שהרשימו את
העוברים ושבים -
מבפנים אפור ריקני - מבחוץ מרהיב וססגוני.
אותם אפורים היו מכורים לכל דבר שעשה להם טוב, לכודים במסע
המאוס אחרי כל דבר שיעשה אותם פחות אפור.

יום אחד באופן מקרי בהחלט נתקלו האפורים אחד בשני, הם שהתלהבו
משלל הצבעים המרהיבים אחד בשני החלו מתפארים בשלל צבעיהם על
מנת לקבל את הדבר הבא שיעשה להם טוב.
שני הצבעים החלו מתגלגלים ובאותם רגעים של חולשה, כאב והנאה
בלתי נסבלת היו מגלים בעצמם גוונים חדשים של אפור, בהירים
יותר.
ההנאה שהופקה מתוך ההתגלגלות ובעיקר מהגילוי המדהים של ה'כמעט
לבן' שבהם הפך אותם למכורים, בלי לרצות היו שואבים אחד מהשני
יותר ויותר בהיר.

כל אחד רצה את האפור השני לעצמו בלבד, כל אחד רצה לחנות שם
בדיוק - במקום שעשה לו טוב.
אך אלפי כתמים -
מולדים כמומים על פני גוף אנושי עלוב,
ואחרים שהתקבלו במהלך השנים ונראו כגבשושיות מעוותות שסירבו
להחלים,
כל אלו לא אפשרו את האושר.
המוני סרטים דקיקים מזדחלים על גבי הצבע, נימים מלאי רעל
נדבקים אל הצבע - כובלים אותו, מחדירים את הרעל.
כך החלו האפורים להפוך ירוקים וצהובים, וסתם שחורים.
הם שהפכו מכורים לאפור שלהם, לא יכלו לסבול אף מחשבה אחרת,
הם שהיו מכורים לבהיר שלהם, החלו להכאיב אחד לשני...
מכות טריות שלאחר חבטה: כחולות-סגולות-צהובות, שריטות עמוקות
שהפכו צלקות המטיחות טיפה אדומה שמתפוצצת אל הקרקע השחורה.




אם תראו אחד, מרהיב בצבעיו שבזויות מסוימות ניתן לראות בו
אפור.
ואם אולי תראו צבע כ"כ מפואר שפתאום מזיל טיפת דם.

תגידו לו שגם אני... תגידו לו שאני מחכה.

סיפור זה נכתב מנקודת מבט של אפור אחד בלבד, מנקודת מבט
סובייקטיבית בהחלט.
אחרי מחשבה מעמיקה אותו אפור הגיע למסקנה שאין בידו להחזיר
לעצמו את הבהיר שהאפור השני העניק לו... החשק העז לבהיר בחיים
שלו, גורם לו להיות כהה יותר.
(אותו אפור מקווה שדייק בעובדות וקלע בול במקום המדמם של האפור
השני, בתקווה שהוא ישנו)