בית    מילם: חן רותם    (לחן שלי)

הוא התכוון לרקום לה בית בסלעים
היפשיל שפה , חרש לה אגדה
מן הבטחה , כתום זריחה
בגבול הנוף, בצליל שירת הנדנדה

קרניים רחוקות פותחות פשפש לאור
מה שנצרב בשמש לא מתיל ספק
הואדי מיילל זרימה, חצי כינור
ואל שירת העמק הירח מתפנק

והתפילות רכות בטעם דבש
הרגבים קטנים יותר ממאמץ
עם השנים
אבל ישנו ניגון כזה חלש
אותה גבעה, ואהבה
עדיין ילדים...

ומדי פעם, היה בודק בערוגות
שהפרחים שהוא שתל גדלים נכון
עוד סתין לבד, חורף אחד
והגבעה החשופה הפכה מקום

ואז בסוף הנשימה נותנת להרגיש
השביל נגמר רק כשהרוח מתחילה לשיר
זה לא קצה זה חלומו של איש
זה פרדסים, ופנסים, וצל סלעם קשים

והתפילות רכות...