אדם מתבונן באלוהיו, ואלוהים מביט בבריאה
ושניהם משתוממים ועוצרים נשימה
במיוחד אלוהים
בריה בראי-יה.

לא יסיר את עיני היקום, כוכביו עוטים ההוד
והשמש החורכת, השורפת עורה,
של צלעו של אדם, תשוקתו עד גוויעה
עטורה בגבעות ומגדלים לה שבעה
אשתנו חווה הריה אישה
גם היא כאדם
בריה בראי-יה.

עת יצא העלוב מרחמי אם טובה
עת גדל בשדה קרב של ייאוש ותקווה
לנצח יביט בו, לנצח ידע
בראי ים תיכון, בכינרת ימה
משתקף, בקטן אך,
בריה בראי-יה.

בריה בראי-יה, פלא בריאה
אם בגוף עסקינן, אז הנפש בריאה
לא ילפפו סביב מחנק צווארנו
ידיו של רוצח, או חבל תליה
אך הזמן מנצח
בריה בראי-יה.

בפיוט כינורות, בתופים עד שקיעה
בגיטרה ונבל, בתקיעת חצוצרה.
בכיבוד ובצחוק גחלת פרועה,
על חציר פתח גורן נערתנו שרועה.
אם שופר מקרן אייל בפיך, אז איה התקיעה?
שחרר את נפשנו, שלח את לחמנו
הבט בפנינו!
בריה בראי-יה.

היכנס לחדרינו האר את ליבנו
רפא נשמתנו מהקור הנורא.
נשמה של אדם, יצירך הבורא
לא שובעת מלחם פשוט, אלוה!
הידפק על דלתנו, ממחשכים האירנו
שיר באוזנינו לנצח - שיר-יה!
מי ממיתה עלובה יצילנו?
מי אם לא אנו, מי אם לא אתה
והיה ותשבר בין כתלי ביתנו מראה
על מה נסתכל, ועל מה נתבונן, ברגעי המשבר, מלאי תלאות ומורא,
שטוף את לכלוך קנאותינו, ואחר הישאר
מביט רק בך!
בריה בראי-יה.

לא נואשות האדם, היא הסיבה לקריאה,
לא חיפושים מוטרפים אחר זיו פנייך,
אחר התמורה.
רק אהבה לכל אשר בנו, לכל היפה לטוב ולרע
אם ככה אנחנו, אז כך גם אתה, אל תבושש!
לבוא ולגעת לבוא ולדעת  
איך בארץ נודעת הנך.
לטף את פני, אנשק לחייך, האומנם זו תפילה?
שמא שיא הוויה?
ענני, למדני!
בריה בראי-יה.

בריה בראי-יה, מרפש שבעה, כי לכלך עולמנו
ואחר לא ניקה.
אחר לא סידר, ואחר לא פיצה
ולמול הסוף הבוער, קרוב לטביעה
בים הסוער של כמעט נגיעה
קחני לחיק זרועות מלאכיך
בריה בראי-יה.

כי לא אסיים את שירי, בכניעה
וגם לא ארד, על ברכי בכריעה
לבטח את דש חולצתי, לא אכרע
לא קדמוני אני, מחוסר השכלה.
אני פרי של פרדס אשליות לסחיטה
אזי סחוט את דמי והשקה לרוויה
את גרונות מלאכיך הצמאים לשחיטה
של כל הטהור והתם. זו בריתה,
של אנושות מובסת עם אלוהות
של בדיה.
כי אני לא אני אם אתה לא אתה
סור מדרכי!
שקר  נורא.

אם אדם מתבונן באלוהיו, אחר יום ידע
כי אם היה הופך את עורו ומציב המראה
היה מגלה
למרבית הפליאה
כי יה בדמיו, זורם ברגיעה
על רפסודה נמשכת של שנות ידיעה
נוגעת בזוהר של רגע בריאה
היה אלוהיך
בריה, בראי יה!

ביאור:
"בריה בראי-יה"  לאורך כל השיר, הכוונה לאדם בראי האלוהים.
ובשורה האחרונה של השיר, כשזה כתוב בלי מקף מפריד: "בריה, בראי
יה!" הכוונה ל'אדם, צור את האלוהים!'