אולי זה קרה בגלל שמשהו טוב חייב להיגמר והם לא יכלו לעשות את
זה בעצמם... אולי מישהו שם למעלה החליט שדי.
"הלב יצא מושלם" היא חשבה לעצמה, בזמן שהיא ניקתה את הדם שנזל
לה מהירך, מלכלך את הסדין שלילה קודם חווה ליל תשוקה יפהפה.
היא נשכבה עירומה על המיטה, הוא פתח את החלון כדי לעשן. מוציא
את כל מה שעבר עליו השבוע. הם אהבו את החושך, כמעט כמו שהם
אהבו אחת את השני, הוא נתן להם הרגשה של שקט, כאילו רק הם
קיימים ואין אף אחד בעולם הזה שיכול להפריד ביניהם.
הם שכחו את עצמם, כשידו עברה בין ירכיה, מחפשת את החום, ניבים
חודרים את צווארה ועיניה ונשימתה חורכות את גופו, הם הפכו לגוף
אחד, נשמה אחת.
"אולי גם בית וילד", היא חשבה, אבל בשביל זה היא תצטרך גם את
הירך השנייה, ולא היה לה כוח לזה... לקח לה הרבה זמן לחתוך את
הבשר כדי שזה יצא בצורה מושלמת.
כולם אמרו לה כמה שהם נועדו להיות ביחד, היא האמינה בזה, הם
התאימו ברוב הדברים. חייהם לא הצטלבו במקרה, לפחות היא לא חשבה
ככה. הוא היה דבר אמיתי בשבילה, הוא נתן לה סיבה הגיונית
לחיות, היא נתנה לו להבין שזה בסדר להרגיש, למרות שהיא לא
בטוחה אם הוא לא לימד אותה את זה קודם, ואת האפשרות לאבד שליטה
לפעמים, בלי לדפוק את היד בקיר אחר כך. הוא הכיר את הפחדים
שלה, היא ידעה את הכאב שלו. כשהם היו רבים, כל אחד ניסה לחיות
עם זה בדרכו שלו, אף אחת מהן לא הייתה בריאה במיוחד. הם שנאו
את הכעס, ועוד יותר הם שנאו להיות רחוקים כשזה קורה.
לא היה להם הרבה זמן ביחד, הם למדו בערים שונות וסוף השבוע לא
השאיר להם הרבה מקום לדבר על כל המחשבות שהתאספו להם בראש במשך
שאר הימים, אבל הזמן שהם היו ביחד בסופו של דבר לא צרך יותר
מהמבט שלהם שאמר הכל ונחתם כשפיהם נצמד.
ירד הרבה גשם באותו לילה, העיקול היה חלק מדי, הם לא ראו את זה
קורה... הרכב התהפך פעם אחת לפני שפגע במכונית מהכיוון השני
והתהפך עוד מספר פעמים עד שנחת לבסוף והתייצב על הקרקע. היה דם
של שניהם בכל מקום, מעורבב, יוצר גוון אדום יפהפה על המדרכה,
הם הסתכלו אחת על השני בשלווה קסומה, מבינים את כל המילים שהם
לא יכלו להגיד. הוא ניסה לגרור את ידו אליה, אך היא פשוט
המשיכה להביט בו בעיניים מזוגגות, ידה נשמטה. הוא קירב את
עצמו, נרדם קרוב אליה, פעם אחרונה.
שניהם לא שמעו את רעש הסירנות או את צרחות האנשים, גם לא את
האנשים במדים שהחלו להפריד ביניהם עד שהמגע ביניהם נותק. הם לא
היו צריכים לעשות את זה, זה לא מה שהם רצו.
שיירת אנשים מאחורי ארון קבורה מוליכה אותו בדרכו האחרונה ורק
בבית חולים היא שוכבת, צופה בקבורה שלהם עם לב מושלם, בית
וילד.