New Stage - Go To Main Page

הילה גרגורי
/
סיפור פשוט

היא ישבה בצד השני של הכיתה, שולחת מבטים לעברו, מנסה נואשות
לצוד את מבטו, ואני? אני לא מצליחה להפסיק להסתכל עליה, שיערה
החום והרך שנפל על כתפיה המושלמות, השיער שכל כך רצתי ללטף,
להריח, מסתיר במקצת את פניה, את חיוכה התמידי, זוג שפתיים
דקיקות שנראות כל כך רכות...
לא מצליחה להפסיק לבהות בגופה, בעל הצורה הנפלאה הזאת, הגוף
שכל כך רציתי לגעת בו ולנשקו עד אינסוף. אותן הזרועות שכל מה
שרציתי היה שיעטפו אותי לעד, יגנו עליי מכולם והכול, איתה אני
אהיה בטוחה, ידעתי את זה, רק איתה.
כל כך קטנה, כל כך שבירה, רציתי להגן עליה, ללחוש לה שהכול
יהיה בסדר, לנשוף באוזנה בעדינות ולהסתכל עמוק עמוק אל תוך
עיניה בדממה מוחלטת, אומרת דברים שאי-אפשר להגיד במילים.
היא יושבת בצד השני של הכיתה, שולחת מבטים לעברו, מנסה נואשות
לצוד את מבטו, ואני? אני כבר עברתי הלאה, התאהבתי, התבגרתי,
אבל היא תמיד נשארה שם, בצד השני של הכיתה, תמיד נשארה בראשי,
רוצה אותו ובוכה על כתפי, כשכל מה שאני רוצה, זה אותה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/2/06 7:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילה גרגורי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה