היא ישבה בצד השני של הכיתה, שולחת מבטים לעברו, מנסה נואשות
לצוד את מבטו, ואני? אני לא מצליחה להפסיק להסתכל עליה, שיערה
החום והרך שנפל על כתפיה המושלמות, השיער שכל כך רצתי ללטף,
להריח, מסתיר במקצת את פניה, את חיוכה התמידי, זוג שפתיים
דקיקות שנראות כל כך רכות...
לא מצליחה להפסיק לבהות בגופה, בעל הצורה הנפלאה הזאת, הגוף
שכל כך רציתי לגעת בו ולנשקו עד אינסוף. אותן הזרועות שכל מה
שרציתי היה שיעטפו אותי לעד, יגנו עליי מכולם והכול, איתה אני
אהיה בטוחה, ידעתי את זה, רק איתה.
כל כך קטנה, כל כך שבירה, רציתי להגן עליה, ללחוש לה שהכול
יהיה בסדר, לנשוף באוזנה בעדינות ולהסתכל עמוק עמוק אל תוך
עיניה בדממה מוחלטת, אומרת דברים שאי-אפשר להגיד במילים.
היא יושבת בצד השני של הכיתה, שולחת מבטים לעברו, מנסה נואשות
לצוד את מבטו, ואני? אני כבר עברתי הלאה, התאהבתי, התבגרתי,
אבל היא תמיד נשארה שם, בצד השני של הכיתה, תמיד נשארה בראשי,
רוצה אותו ובוכה על כתפי, כשכל מה שאני רוצה, זה אותה.