New Stage - Go To Main Page

אריה חורשי
/
מעגל הדמים

                                 ("פרפטואום מובילה")

                                 הרסנו את העיר ימית
                                 ופרקנו מושבים פורחים
                                 פיזרנו מלח בשדות,
                                  כדי לא לשוב ולא להתראות,
                                  הכל כדי לפרוץ במקצת
                                  את מעגל הדמים,
                                  אך הוא לא נפרץ והוא נשאר
                                  שלום- לא שלום, עוין וקר.

                                  כי כל עוד יהודי אחד
                                  על אדמת ישראל נותר -
                                  מעגל הדמים לא נסגר!
                 
                                 כל עוד לא נותצו
                                  בהר הזיתים המצבות
                                 והפכו לאבני בניין למלון
מפואר
                                 או אבני מרצפות בקסרקטין
                                 מעגל הדמים לא נסגר
                                 והוא יהיה פתוח עד יום
הדין,
                                 כמו דברברור וחשבון פשוט,
                                 בו כל זכר ליהודי במולדתו
                                 ימחק לצמיתות.

                                 ואין צורך ב"חברה קדישא",
                                 שתאסור על בניית מלון,
                                 כדי שהאורחים שיבואו
                                 לא יצטרכו על קברות לישון,
                                כי כל ארץ ישראל היא בית
קברות גדול
                                וצריך רק קצת להעמיק
                                ולחפור תחת שכבת החול
                                ומיד תתגלינה גולגולות
צהובות,
                                שתספרנה על הפולשים בכל
התקופות
                                ועל ימי אבדן  חירות ישראל.
                                וכל עוד יישארו הקברות
                                וגל-עד אחד יישאר,
                                מעגל הדמים לא ייסגר.

                               כי  כאן ארץ קטנה וצרה
                               ואין מקום לשני עמים
                               וכל מטר של  האדמה
                               ספוג דמים,
                               מימי מקבים ובר-כוכבא
                               ועד היום
                               בחלקים רבים  בארץ
                             לאדמה גון אדום.

                             ופתח אחד רק נשאר רחב
                             לכל שירצה לארוז מטלטליו
                             ולכבודו שער גבוה ורם
                             הוקם
                             ועליו כתובת מאירה עיניים:
                             " ברוכים היורדים לארץ הגדולה
                             והעשירה,
                            שמעבר לים!"

                           אך אנו שלמדנו, שאין מולדת אחרת
                           נתחפר בחפירה האחרונה
                           ונהיה לחפרפרת
                           ובחושך של יום קודר נחתור אל
האור
                           ויום אחד בשנה
                           תוך שתי דקות נזכור
                           את כל אלפי צעירים
                          שמסרו חייהם למען הדרור,
                           כי אף אם הארץ הגדולה והעשירה
                          תספק לנו מאה מטוסים-
                          לא נוכל לקחת  אתנו
                           את כל אלה, שבאדמה טמונים.

                          ובבוא יום הדין -הוא בטח יבוא
                          לא נוכל לשאת את שאלתם:
                          "אחים, שנמלטת מעבר לים -
                          למה זנחתם אותנו,
                          שלמענכם מסרנו חיינו?"

                         ולכו עלינו  לחיות בתוך מעגל הדמים
                         ולחתור לפריצת הפתח,
                         אך לא לאחוות עמים ולאמונה
                         בשלום, כי קר-
                         כל מקום שנפרוץ מתוך הטבעת
                          נהפוך לגן פורח,
                         בו יוכלו ילדינו לחיות
                          בטוחים, בלי פחד
                         מפני השכנים המחכים לכל רגע נוח,
                         בו יוכלו אותם לרצוח,
                         על מנת את מספרנו יום-יום להקטין,
                         עד בוא יום הדין,
                         בו בלי נקיפת כל מצפון
                         יוכלו להניף את המאכלת
                        ולטבוח ולטבוח בנו
                        בלי כל הבדל אישה או ילד,
                         כמו פעם את שכניהם בחצי אי ערב
                         שאתם  כרתו ברית שלום ואחווה,
                        עד שהנביא, שאת דתו לא קיבלו
                      את כל השבט לשחוט ציווה.

                     כך יהיה עד היום, בו באופן גלוי
                     יוכלו  לעקוד ולשחוט שבוי
                    ואחרי מותו בגופתו להתעלל
                    ולהשאיר אותו לתנים על אדמת ישמעאל
                    וכל סלע בסביבות גוש עציון
                    על  הרצח האכזרי יספר וירון.

                   אך גם ,אם ישרפו כל בתי הכנסת
                   והמדינה הציונית תיפול קורסת,
                   לא ייסגר מעגל הדמים-
                   כי עתה יתחיל המאבק בין המנצחים
                   למי ומי יהיו השטחים
                   ומי יקבל את חלקו הגדול בשלל
                   מי ומי ימלא את החלל
                   שנוצר,
                   כאשר באופן זמני רק
                   מעגל הדמים נסגר..
     
           ר

                               
                                     




היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 12/10/01 3:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריה חורשי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה