ציפור כלואה בכלוב
לעולם לא תוכל לעוף שוב
הבדידות והפחד אותה מקיפים
את כל תקוותיה ממנה - הם לקחו
ונדמה כאילו מבין הסורגים
עולה התחושה שבקרוב ממנה - כולם ישכחו
היא כבר מזמן הפסיקה לחלום
היא בקושי מצליחה לישון...
כזאת היא - ציפור של דיכאון

חושבת היא כיצד לברוח
אבל אי שם ממתינה לה האמת,
לא נשאר בה כוח...
לא חשוב כמה תצרח
ולא חשוב לאן תברח
היא תיפול תמיד לאותה התהום
לא יהיה לה טוב בשום מקום...
כזאת היא - ציפור של דיכאון

יושבת בכלוב לבדה
חושבת מה יעלה בגורלה,
האם אי פעם תהיה שוב חופשייה?
בליבה - דועכת התקווה...
השנים שחלפו כבר מאחוריה
וצרובים עמוק בעברה
לאט ובכאב מעבירה עוד יום
כזאת היא - ציפור של דיכאון


מידי פעם תוקף הגעגוע
במבט כואב, מלא זיכרונות מהעבר
מרימה ראשה
נזכרת שוב, כמה כחולים הם השמיים
עוצמת עיניים
וברגע של חולשה
חותכת היא את הכנפיים
את חרותה היחידה הפקירה
עם גורלה - היא עכשיו השלימה
הדם זורם ומתרוקן מגופה,
נספג עמוק בזיכרון
כזאת היא - ציפור של דיכאון

חושבת היא כיצד לברוח
אבל אי שם ממתינה לה האמת,
לא נשאר בה כוח...
לא חשוב כמה תצרח
ולא חשוב לאן תברח
היא תיפול תמיד לאותה התהום
לא יהיה לה טוב בשום מקום...
כזאת היא - ציפור של דיכאון