הוא המבחין,
הוא השומע,
מחפש בליבו
בפעם המאה,

את ששלחה בו זרמים חמימים,
את שחלשה לה ברבות הימים,
את שפשטה זרועותיה אל על,
את שבפרט, ואת שבכלל.

הוא החושב,
הוא המנתח,
קודח בליבו,
כדי לנסח,

את שנשפה בעורפו בקרירות,
את שמנעה מעצמה תחרות,
את שאבדה לו ואז נמצאה,
את שחלתה, ואת שרופאה.

הוא הלוטף,
הוא הנושק,
עדיין כמה,
עדיין חושק,

במגעה הקשה והרך,
אל חזה כשנגדי הוא נמעך,
אל החשוב והתהומי,
אל הצפוי ואל הפתאומי.

הוא המקשיב,
הוא העוזר,
קורא לליבו,
אך הוא לא חוזר.


(נכתב במרץ 2005).