אני לא אשכח אותה...
כיצד היא הביטה בי במבט העצוב הזה,
מבטה היה כל כך עייף, הזכיר לי את עצמי בזמן שהלב שלי כואב.
אני ראיתי אותה באת שבכתה
אני הייתי שם מעבר לדלת הניצבת בפינה
לא היה לי נעים, לא חשתי בנוח, כל כך רציתי לחבק אותה...
שלחתי את ידי לעברה והנה היא נסוגה לאחור...
לא היא נסוגה, אלא היתה זאת ידי שנסוגה
רציתי לומר לה שהעולם הזה לא כל כך רע...
רציתי לרמוז לה שצרה מביאה איתה גם ברכה
לא היה לי נעים פשוט לומר לה שלעתים אין כל כך ברירה אלא
לכאוב
לא רציתי ממנה דבר, פרט לכך שתדע שלעולם, אבל לעולם לא ארשה לה
להיות בודדה.
לעולם לא ארפה, לעולם לא...
לו היא רק הייתה יודעת כי את תפילתיה אני שומעת
כיצד היא לוחשת, שם בשקט בשקט
ובנתיים אני תוהה... אילו רק לא הייתי כל כך מתביישת
אילו יכולתי פשוט מאוד לגשת...
שלכם,
יובל עדילי גולן |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.