שכבנו שלושתנו
בפלורנטין
כמו לחמניות חמות
נאפות
בתנור הגדול
של האהבה והזכרונות

והרגליים נקלעו זו סביב זו
כמו חלות של שבת
בחורף הזה בפלורנטין

והמילים נשפכו עלינו
כמו שומשום ופרג
וחלומות מרים

ולא היה צריך לעשות אהבה
כי היא עשתה אותנו

והיה כלכך הרבה ממנה
שאפשר היה לחמם בה
את כל השכונה
כולל רחוב סלמה

כשקמת לחתולים
ואני לפוליטיקה
ואורי גמע עוד כמה
שניות של עצלות
נתתי לזכרון הזה
לתפוח בליבי
כמו הלחם החום
של יום שישי.


13.1.05
שיר לאורי וגרינברג