[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גדעון ארז
/
פיקח 1

"פיקח יוצא ממצבים שחכם לא נכנס אליהם" - על פי הגדרה ידועה
זאת אין ספק שאני פיקח קלאסי. להלן דוגמה אחת מרבות:

הזמן: סוף שנות השמונים. המקום: ראס מוחמד, הקצה הדרומי ביותר
של חצי האי סיני, דרומית מערבית לשארם אל שייך. האירוע: נופש
בן ארבעה ימים על החוף באחד מאתרי הצלילה המרהיבים בעולם.

פרק ראשון: הנפילה למלכודת הפתאים.
מגיעים לפנות ערב בשתי מכוניות פרטיות לאחר יום מפרך של נסיעה
ממרכז הארץ. מקימים אוהלים, מפעילים מדחס למילוי מכלי האוויר
לקראת צלילת הבוקר הראשון, מבשלים ארוחת ערב, אוכלים סביב
מדורה ונכנסים לשקי השינה. אני מתעורר קצת לפני הזריחה. מסביב
דממה. מחוץ לאוהל נשמע רק פכפוך גלים קטנטנים של ים סוף. אני
נחלץ מהאוהל. שלוות המדבר כובשת אותי מיד. כולם עדיין ישנים.
אני פוסע על החול, מתקרב לקו המים. המים צלולים וכחולים. חצי
מטר מתחת לפני המים מתפרשת לה מניפת אלמוגים אופקית שממלאת את
כל המפרץ הקטן שלחופו התמקמנו. בין האלמוגים משייטים דגים
צבעוניים. כמה עשרות מטרים מקו החוף האלמוגים נעלמים ונראים רק
מים כחולים. אני יודע מצלילות קודמות שבאותו מקום נמצא קיר
אנכי שיורד לעומק מאות מטרים ועליו אלמוגי ענק צבעוניים מסוגים
שונים ולהקות דגים מכל הגדלים והסוגים. בשביל זה באנו ועוד מעט
נצטרף בצלילה לכל הדגים שמאכלסים את מצוק האלמוגים, אבל
בינתיים אף אחד עדיין לא התעורר.
ואז, ללא שום תכנון מוקדם, אני עושה את הטעות ומרכיב את אחד
משני גלשני המפרש שהבאנו אתנו. למה טעות? כי אני לא ממש יודע
לגלוש. אני מבין פחות או יותר את התיאוריה, אבל יש לי ניסיון
מעשי של מספר שעות בודדות במים שקטים ורוח חלשה וגם בתנאים
קלים כאלו אני נופל לא מעט למים. אבל באותו בוקר הרוח ממש
קלילה והרעיון של סיבוב קצר במפרץ השקט לפני שהחבר'ה מתעוררים
נראה לי מדליק. וכך, כעבור מספר דקות, אני מוצא את עצמי עומד
יחף על הגלשן, אוחז בתורן המפרש, לגופי בגד ים בלבד, ואני נותן
לרוח הקלה שבאה מכיוון החוף לסחוף אותי פנימה אל הים. שתי דקות
ואני מעל קצה המצוק. המים שקופים ומתחתי נראים גושים צבעוניים.
אני יודע שאלו שלא זזים הם אלמוגים, והשאר - דגים. עוד שתי
דקות, אני ממשיך להיסחף, המצוק נעלם ומתחתי רק תהום כחולה.
פתאום אני מרגיש קצת קטן וקצת לבד מעל האינסוף. מרים מבט ורואה
שהחוף מתרחק במהירות מפתיעה והאוהלים עם החברה הישנים בתוכם
הולכים וקטנים. זה הזמן להתחיל במלאכת הגלישה. אני אוחז במנור,
מסובב אותו אלי בזהירות, הרוח מנפחת את המפרש והגלשן מתחיל
לשוט. אני "סוגר" עוד את המפרש תוך הפעלת משקל גוף לאחור
לאיזון אלא שאז הרוח נחלשת לרגע ואני נופל אחורה למים. מטפס על
הגלשן, מושך בחבל להרמת המפרש, נח רגע לסדר את הנשימה, מתחיל
שוב את תהליך ניפוח המפרש, מתקדם כמה עשרות מטרים עד שחולף לו
איזה גל שמערער לי שוב את שיווי המשקל העדין שבין כוח הרוח על
המפרש לבין הכוח שמפעיל גופי הנוטה לאחור, ושוב אני במים.
התהליך המתיש המוכר לכל גולש טירון חוזר על עצמו, אלא שאט אט
מתחיל ליפול לי האסימון: המפרץ בו התמקמנו נמצא למעשה על קצה
לשון יבשה ועד מהרה אני מוקף ים מדרום, ממזרח וממערב, והחוף
שמצפוני נמצא בדיוק מול הרוח שמתמידה לנשוב ולהרחיק אותי ללב
ים. הרוח מתגברת, הגלים גם, אני הולך ונסחף ללב ים, השמש זורחת
ונוסקת במהירות, אני הולך ומתעייף, אין לי כובע או חולצה, אין
לי מי שתייה, אין כמובן שום אמצעי קשר או איתות, החבר'ה בחוף
לא יודעים על ההפלגה הספונטאנית שלי, בקיצור - אני בצרות. אלא
שזה עוד כלום לקראת מה שעומד להתרחש במערכה הבאה.

פרק שני: מן הפח אל הפחת.
אט אט, למרות הידרדרות התנאים, אני מצליח להשתלט על מלאכת
הגלישה ולבצע שיוטים ארוכים של מאות מטרים. השיוט בכלי שיט עם
מפרש מתבצע פחות או יותר בניצב לכיוון הרוח. במקרה שלי הרוח
באה מכיוון החוף ולכן מבצעים "גאלסים" - שיוטים בקו ישר במקביל
לקו החוף. בקצה כל גאלס מסתובבים מאה שמונים מעלות חזרה. זה
מאלץ מעבר של הגולש לצד השני של המפרש כך שגבו יהיה תמיד אל
הרוח. במקרה שלי רוב הסיבובים האלו כרוכים בנפילה למים ועליה
מתישה חזרה אל הגלשן. אני נוקט בטכניקה של גאלסים ארוכים כדי
להפחית את כמות הסיבובים, ומתאמץ כל הזמן "לחדד" אל תוך הרוח
כדי לנסות להתקרב חזרה לחוף. כשמחדדים במעלה הרוח נדרש מאמץ
פיזי גדול והגלשן שט לאט כי למעשה מנסים לשוט נגד כיוון הרוח.
ואז זה מגיע. אימה משתקת אוחזת בי כשאני מבחין, אי שם מתחתי
במעמקי הים, בצללית כהה שנראית כמו טורפדו באורך שלשה מטרים,
חולפת מתחתי במהירות מטורפת, מתרחקת, מאיטה, מסתובבת ומתחילה
לחוג סביבי במעגל גדול תוך עליה איטית לכיוון פני המים. אני
מניח שמדובר בכריש - עד אותו יום הכרתי אותם רק מתמונות
(ומהסרט "מלתעות" שעוסק בכריש רעב שזולל מתרחצים בחוף שליו).
כעבור מספר שניות מופיעה צללית נוספת, ועד מהרה חגים סביבי
ארבעה או חמישה יצורים כאלו. אני מבין שאלו רגעי האחרונים.
מספיק גל קטן שהם ייצרו ליד הגלשן כדי להפיל אותי למים, שלא
לדבר על נגיחת הגלשן.
אני מתכסה זיעה. הדופק משתולל. תמונות זוועה מתחילות לרוץ לי
בראש כמו סרט אימה בהילוך מהיר. אני מדמיין איך הם נוגסים לי
רגל ושואל את עצמי האם אצליח לעמוד על הגלשן עם הרגל השנייה.
אני מדמיין איך הם גוררים אותי למעמקים. עדיף שיעשו את זה מהר
ולא יחכו עד שאטבע. אני מדמיין איך הם נלחמים על הטרף וקורעים
אותי על ידי משיכה לכיוונים מנוגדים. אני שואל את עצמי האם
מישהו ימצא את הגלשן ויבין בכלל מה קרה כאן? כדי לא ליפול למים
אני משחרר לאט את המפרש, עוצר את הגלשן ומוריד את המפרש למים.
כך אני מקווה להשיג שתי ציפורים: המפרש הפרוש וצף על המים
מגדיל את השטח של החפץ הלא מזוהה שהם רואים מלמטה, ואולי הם
יחליטו לא להתעסק עם חפץ כל כך גדול כאשר הים מלא בדגים קטנים
יותר. בנוסף - כך אני יציב יותר. אני מחזיק את חבל ההרמה של
המפרש ובמצב זה לא נופלים בדרך כלל למים. עכשיו נשאר רק
להתפלל, אלא שאפילו את זה אני לא יודע לעשות. בינתיים המעגל
הולך ומתהדק. היצורים עולים אל פני המים וחגים כמעט צמוד אלי.
זנבות אנכיים מבצבצים מהמים וכעת אני משוכנע שאלו כרישים
שמרחרחים את ארוחת הבוקר שלהם ומתכננים איך לתקוף. אלא שאז אני
מבחין בגבם בחור עגול. מתוך אחד החורים פורץ לפתע קילוח מים
כלפי מעלה. הרסס שלו מרטיב אותי. ראיתי פעם ציור של לוויתן
שמגבו יוצאת מזרקה כזאת. אבל לווייתנים אמורים להיות הרבה יותר
גדולים. ואז מתרומם מהמים זנב אופקי. הזנב האנכי שראיתי קודם
הוא למעשה סנפיר גב. החרטום של היצורים נראה מחודד וסוף סוף
אני מתחיל להרשות לעצמי לצאת חלקית מהפאניקה ולקוות שאלו
דולפינים. אני יודע שגם דולפינים אינם צמחונים אבל לא שמעתי על
דולפינים שפגעו בבני אדם ואני מקווה שגם הלהקה שהצטרפה אלי
יודעת את זה. חולפות עוד מספר דקות, הם עושים קצת גלים, לפתע
מאבדים עניין ונעלמים.

פרק שלישי: החילוץ
אני ממשיך לעמוד על הגלשן עוד דקות ארוכות. הדופק והאדרנלין
עדיין משתוללים לי בגוף. אין לי אישור  מאף אחד שבאמת מדובר
ביצורים לא מזיקים, ואני עדיין דרוך לאפשרות שהם סיימו את
איסוף המודיעין והתרחקו רק לצורך התארגנות להתקפה הסופית. אולם
כשכלום לא קורה אני מעיז להרים את הראש כדי לגלות שכל הזמן אני
ממשיך להיסחף ולהתרחק מהחוף. את האוהלים אני לא רואה מזמן,
ונדמה לי שאני רואה צלליות בני אדם על הגבעות שבחוף, אך כיוון
שגם משקפי הראיה שלי לא איתי התמונה קצת מטושטשת ואני לא יודע
אם אלו אנשים או אולי שיחים. אין ברירה - אני חייב להרים מפרש
ולנסות לחזור לחוף. בנפילה הראשונה למים אני עולה בטרוף לגלשן
לפני שמשהו יתפוס לי את הרגל וימשוך אותי למטה. בנפילות הבאות
אני כבר פחות מבוהל. למרות התשישות הפיזית והנפשית אני מתמיד
במאמצי לבצע גאלסים ארוכים של לפחות קילומטר תוך מאמצי חידוד
אל תוך הרוח. קשה לי להעריך אם אני מתקרב או מתרחק מהחוף, ואני
מתלבט אם כדאי להמשיך או אולי עדיף לעצור, לשכב על הגלשן
ולשמור כוחות. מחליט לשלב את שתי הפעילויות - שייט ומנוחה
לסירוגין. עוד פעם אחת מופיע זוג דולפינים סקרנים ונוטש אותי
סופית. השעות עוברות כשלקראת הצהריים אני מבחין בספינה לבנה
גדולה שמופיעה מאי שם ושטה ישר אלי. הספינה דו קומתית, דומה
לספינות שמשייטות בכנרת, ועל סיפונה עשרות תיירים שמצלמים אותי
בהתלהבות. מישהו צועק "Need Help?" ועד מהרה נזרק חבל ואני
נגרר אל הכיוון עליו אני מצביע. כמה פשוט כשיש מנוע. תוך דקות
אנחנו ליד המפרצון שלנו, על החוף אכן מתרוצצים כל החברה
שמחפשים אותי, נהג הספינה מתנצל שהוא לא יכול להיצמד ממש לחוף,
אני מודה לו וגורר את הגלשן בשחייה אל חוף מבטחים כדי לספוג את
השטיפה המוצדקת של החברה שדפקתי להם את צלילת הבוקר ושכבר
התחילו להתלבט מה יספרו למשפחתי כשיחזרו.

פרק אחרון: סוף דבר
אחרי התאוששות קצרה יצאנו לצלילה ראשונה אחרי הצהרים. יופי
מדהים. את הדולפינים שלי לא פגשתי יותר. מוסר ההשכל מהאירוע:
טוב להיות ספונטאני אבל גם אז מאד רצוי לחשוב קצת בהיגיון לפני
שמסתבכים... עד היום אני מתחלחל כשאני נזכר לפעמים באותו בוקר.
ואני גם לא חושב שהייתי כל כך פיקח באותו מקרה - סתם היה לי
קצת מזל... כפי שבעצם היה גם ב"פיקח 2", "פיקח 3" ונוספים שטרם
נכתבו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תוקם ועדת חקירה
ממלכתית לפרשת
היעלמות
הסלוגנים!

מושחתים,
נמאסתם!


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/2/06 18:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גדעון ארז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה