שיגרה

"החיים הם רצף של טעויות ואתה רק צריך ללמוד מהן."
אין לי מושג מי אמר את זה,
כתב את זה,
או חשב על זה אבל זה פשוט משפט נכון.
הקשר שלנו לא היה מושלם, היו טעויות והיו גם ריבים אבל תמיד
התגברנו עליהם בגלל הבגרות שלנו והרצון שהקשר יצליח.

"יאללה רני, תצא מהפדלעות שלך, אנחנו נוסעים לצימר!"
"טוב"
"מה טוב? מה טוב?? מה קרה ל:"לא יודע אין לי כח , נראה" הקבוע
שלך?"
היא מכירה אותי כ"כ טוב, יודעת כל דבר שאני חושב או רוצה
לחשוב.
"את צודקת, הגיע הזמן שאני אשתנה, לא?
את תמיד רבה איתי על זה שאני פדלעה ושאני צריך לשנות את
העניין,
אז יאללה, לאיפה את רוצה לסוע?" הבאתי לה אותה בהפוכה למתוקנות
הזאת, חושבת שהיא מכירה אותי..
"אההה, אאהההה, לא יודעת לאיפה אתה?" והלאיפה אתה הזה הביא
עימו חצי מבט של וואי סוף סוף שיניתי את האדיוט הזה וחצי מבט
של פאק, אין לי מושג לאן ניסע סתם רציתי לעצבן אותו קצת בשביל
שהוא יתאהב בי עוד קצת, טוב אני אזרוק את הכדור אליו..
"טוב, לצפון זה ברור, אני צריך רק לחשוב לאן.. את רוצה שאני
אתייעץ עם לי? כי היא ועומר תמיד נוסעים למלא מקומות
מגניבים.."
"כן בטוח אחותך תדע לאן.. טוב אז תתייעץ איתה ועם עומר ואני
אתייעץ עם מיכל.."
"טוב סבבה, היא ורפי גם תמיד מסתובבים בכל הארץ, בטוח הם
ידעו"
וככה, בשניה אחת, אחרי שנה וחצי שהיא רוצה לזרוק אותי אבל
מחליטה לתת עוד הזדמנות  ואני לא מחזיר כלום מהצד השני משום
מה, החלטתי להשתנות, החלטתי שזהו, אם אני רוצה באמת שנהיה ביחד
כל החיים אני חייב לא רק להרגיש את האהבה כלפיה בעצמי אלא גם
לתת לה לראות עד כמה אני מטורף עליה, כי זה לא יכול להמשיך
ככה.
ואכן השתנתי, נסענו לצימר, שבסוף לא לי ולא מיכל עזרו לנו אני
פשוט מצאתי אותו באינטרנט, צירפנו אלינו את רועי החבר הכי טוב
שלי ודנה, החברה הכי טובה שלה שהפכו לחברים הכי טובים אחד של
השניה, שברנו את השגרה המבאסת של אני עובד ואת עובדת ופשוט
חיינו, הרגשתי שאנחנו על גג העולם הכל חזר להיות מושלם והחלטתי
עם עצמי שעכשיו גם הכול יהיה ככה...