באמצע ערבה צהובה שוכב לו הבאפלו. לבד. אף אחד לא יודע אם הוא
פצוע או נח או סתם עושה עצמו מת.
הם רחוקים מדי מכדי לדעת מה מצבו האמיתי. בכל מקרה כל סברה
אפשרית. הבאפלו הזה עבר בזמן האחרון כל כך הרבה קרבות, שכל
סברה אפשרית, והם רחוקים מכדי לדעת.
הבאפלו שוכב והם מתקרבים. הוא רוצה להשתולל, לקפוץ, לגעור,
לדרוס אותם, כפי שהיה נוהג במקרים דומים שהתרחשו בעברו. הם
מתקרבים.
הבאפלו שוכב והם כבר לידו. הם מלטפים אותו כאילו היה חיית
מחמד. הם מלטפים אותו ואומרים לו כמה הוא חמוד. הם כבר מבינים
שהוא חי. הם עדיין לא יודעים אם הוא פצוע או סתם תשוש ונח.
עברו עליו כל כך הרבה קרבות לאחרונה. כל סברה אפשרית.
הבאפלו שוכב בערבה הצהובה. הם מתרחקים ממנו. הוא עוקב אחריהם
במבטו, ומגלה לפתע ערבה ירוקה. יש אוכל בערבה הירוקה ואהבה.
הוא רואה שם את העדר שלו שעזב אותו לפני זמן רב והותירו בודד,
רעב, בלי אהבה וספק פצוע ספק נח.
הוא רוצה לקום ולדהור לעבר הערבה הירוקה. הוא לא יכול. הוא
רוצה ולא יכול. הוא יודע שבערבה הירוקה יש אוכל ואהבה, אבל הוא
לא יכול. ספק מנוחה ספק פציעה.
הם שוב באים אליו ומתסכלים אותו בדברי המתיקה. הוא רוצה לדרוס
אותם, למעוך, לשבור להם כל עצם בגוף. הוא לא יכול. הוא לא
רוצה. הוא רוצה ולא יכול.
הבאפלו שוכב באמצע ערבה צהובה, ונזכר ביום שהעדר עזב. איך הם
הלכו ולא הביטו אחורה. והוא בכה. הוא ניסה לקום על הרגליים
וללכת אחריהם. הוא לא הצליח. הם הלכו. הוא נותר שם, בוכה.
הבאפלו שוכב באמצע ערבה צהובה ונזכר ביום שהצליח להגיע לערבה
הירוקה. איך הוא דידה לעברה. איך הוא הביט בהם מבחוץ. איך אף
אחד לא רצה בו. הוא נזכר שעל אף כל זה הוא התעקש להיכנס לערבה
הירוקה. הוא נזכר איך כל הגוף שלו קפא בדיוק כשהצהוב הפך ירוק.
הוא נזכר איך הרגליים דרכו במקום, ואיך הן משכו אותו אחורה
לצהוב. הוא נזכר איך הוא דידה חזרה לערבה הצהובה. איך הוא שוב
התיישב במרכזה . איך הוא בכה.
הבאפלו שוכב והם שם. הם לא הולכים לשום מקום. פתאום באים עוד
מהם. ניצוצות של ירוק פושטים בערבה הצהובה. הוא כבר לא רוצה
לדרוס אותם.
הבאפלו שוכב ומביט לעבר הערבה הירוקה. הוא מביט בעדר שלו
ובוכה. הערבה שלו ממשיכה להפוך ירוקה. הוא בוכה על כל שנות
הצהוב.
הבאפלו כועס. הוא רוצה לדהור לעבר העדר שלו.
הבאפלו שוכב. ספק פצוע ספק נח. עברו עליו כל כך הרבה קרבות
לאחרונה. כל סברה אפשרית.