[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עוז גלבוע
/
מיתון בשמיים

פשוט התיישבתי לידו, על ספסל עץ חום, כזה כמו שיש בכל גן
שעשועים, הסתכלתי קדימה - לא עליו כדי לא להביך אותו, לקחתי
נשימה עמוקה והוצאתי את האוויר במין אנחה של הקלה, בעיקר כי לא
ידעתי איך להתחיל את השיחה.
הוא נראה קצת "לא מהעולם הזה", במובן מסוים, לא יודע איך
להגדיר את זה אחרת, היה לו שיער בלונדיני חלק שנופל עד אמצע
הצוואר, עור ממש בהיר, הוא נראה צעיר, בן 25 בערך, אבל משהו
בעיניים הכחולות אפורות שלו רמז שהוא עבר כבר הרבה, סוג של
תובנה עמוקה .
נשענתי קדימה, ידיים על הברכיים, ישיבה כזאת שאתה יושב כשחבר
שלך מספר לך את הבעיות הכי גדולות שלו, וככה עם התנוחה זה פשוט
יצא;
"ראיתי אותך יושב כאן", אמרתי בשקט:"לבד, בשעה כזאת, חשבתי
שאולי אתה צריך לדבר עם מישהו, אתה יודע, לפעמים עדיף לדבר עם
מישהו זר, מישהו שלא ישפוט אותך".
הוא הרים את הראש, חשבתי שראיתי אותו מהנהן קלות להסכמה;
"פוטרתי לפני שעה מהעבודה שלי", הוא התחיל לאט,"היא הייתי כל
החיים שלי, תמיד תהיתי על כל הדברים שהייתי יכול לעשות אם
הייתי חופשי, ועכשיו פתאום אני מרגיש - אבוד!".
"במה עבדת ? - אם אפשר לשאול"
"הייתי מלאך משאלות מטעם אדונינו"
"מלאך ?!, מצטער אחי אני לא מאמין במלאכים..."
"זאת בדיוק הבעיה, שכבר אין הרבה שמאמינים, ככה שאדונינו החליט
שמצמצמים בכוח אדם, ובגלל זה אני כאן - בלי עבודה".
"רגע", התפלאתי,"כשאתה אומר אדונינו, אתה מתכוון ל","כן כן,
אלוהים, אף פעם לא הבנתי למה אתם בני האדם, כל כך מתקשים להגיד
את השם, רק שתדע לך שהוא אף פעם לא אסר את זה, זאת הייתה המצאה
שלכם".
"דרך אגב, אני המלאך אחיאל - או לפחות הייתי","ושמך?"
"עוז, נעים להכיר", היד שלו הייתה קרה להפליא, שתקנו לרגע, אבל
הסקרנות הרגה אותי,
"אז איך בדיוק משיגים עבודה כזאת, מלאך משאלות?"
"תראה, הכול התחיל לפני מאות אלפי שנים, אז רק התחלתי לעבוד
בשביל אלוהים, הוא תפס מקום טוב שם למעלה פשוט כי הוא היה
הראשון",
"שתבין, מלאך משאלות זה תפקיד פז"ם, לקח לי עשרות אלפי שנים
להתקדם אליו",
"כשאתה צעיר מסנג'רים אותך","אתה מתחיל בתור מלאך שומר, כל
היום אתה צריך לרדוף אחרי איזה בן אנוש ולתקן את הטעיות שלו,
עד שאתה מאחר ב 5 דקות מהפסקת צהריים, ודווקא באותו רגע הטמבל
מחליט למות לך באחת מאלף הדרכים שאתם אנשים מסוגלים למות
בהן",
"את הכנפיים מקבלים רק כשמצליחים להביא 100 אנשים למות משיבה
טובה, כמו שאתה מנחש זה לוקח זמן"
"וואו","לא היה לי מושג","רגע , ואז מה קורה?",
"אז אתה הופך להיות מלאך מלווה, או סלקטור כמו שקראנו לזה
בחבר'ה","אתה דואג להעביר את האנשים מהמנהרה הלבנה לאן שהוא
צריך להגיע, ובודק לו את המזוודות שהוא לא הביא איתו חפצים
חדים",
"אתה מתכוון גן עדן או גיהינום?",
"הא!"הוא התפרץ: "שכח מכול האגדות האלה שמוכרים לכם שם
ילד","אתה פשוט מלווה אותו לענן הדורות של המשפחה שלו","זה
הכל, עבודה דיי רגועה",
"וכמה אנשים אתה צריך להעביר כדי להגיע לשלב הבא?",
"זה לא עובד ככה, מכאן זה פשוט עניין של זמן, ויש גם עוד כמה
תפקידים "פריפרילים" בדרך, אבל בגדול זמן..."
אחיאל קם מהספסל בכבדות להתמתח, הוא עשה תנועה משונה עם
הכתפיים ומיד גיחך ואמר: "אני עוד צריך להתרגל שכבר אין לי
כנפיים",
ואני חשבתי לעצמי שזה בטח מטורף לעוף,
"בסופו של דבר אתה נהיה מלאך משאלות", אחיאל המשיך ללא הקדמה,
"רק אז אתה מקבל את מכשיר הקשר, שתוכל לדבר ישירות עם
אלוהים",
"מכשיר קשר?!"פיהקתי את השאלה,
"כן, החישוק הזוהר ששם על הראש", הוא אמר והוציא מהכיס חישוק
מחומר לא מזוהה שהזוהר שלו כמעט ודעך לגמרי.
"בתכלס התפקיד הוא לאסוף תפילות ובקשות של אנשים, ולהעביר אותם
לאלוהים, והוא מחליט מה לעשות עם מה".
"נשמע שתפסת מקום טוב שם למעלה",
אחיאל חזר לשבת באותה תנוחה מכופפת עם המבט לאדמה,
"כן, אבל היום זה לא מה שהיה פעם","אומרים שכול עוד שמשהו חי
באמונות והמחשבות שלך הוא יהיה תמיד קיים, כל עוד מישהו יזכור
אותו, וכשכבר אין מי שיזכור אותך אתה נעלם כאילו מעולם לא
הייתה",
"אני מתחיל להבין", אמרתי בהרהור, עיני ננעצו בעץ הזקן שמולי,
"הראשונים שסבלו היו המלאכים השומרים", הוא הסביר: "כי מי כבר
מאמין במלאך שומר היום, כשלכול אחד יש אייקון של חמסה על
הפלפון וצמיד אדום על היד",
"אחרי זה התחילו להגיע אנשים עם כל מיני דרישות לשמיים","ענן
עם כל הדורות שלהם כבר לא מספיק, כולם רוצים ענן וילה
פרטי","אז התחילו להפריט את תפקיד הסלקטורים, ואותם החליפו
חברות ליווי פרטיות שמציעות ענן וילה במחיר שווה לכל נפש",
"ורק לאחרונה זה נהיה ממש גרוע","אנשים כמוך עוז, הפסיקו
להאמין, להתפלל, ואי אפשר להחזיק צי של מלאכים רק עם קומץ
חרדים ומתנחלים", אחיאל נתן בי מבט נוקב,
"אני ממש מצטער, לא היה לי מושג", השפלתי את הראש,
אה, זה דווקא דיי בסדר מבחינתי, הגיע הזמן",
"מה?!", הבטתי בו בפליאה,
"תראה, אתם כבר לא צריכים אותנו יותר, יש לכם את הכלים היום
להתמודד עם המציאות הזאת לבד", הוא פרש חיוך בוהק על פניו:"אתם
כבר מספיק מפותחים כדי לדעת מה טוב ומה רע בלי שמישהו מכתיב
לכם מלמעלה",
התיישרתי ונשענתי אחורה,"זה מה שאמרתי כל הזמן הזה","אנחנו
צריכים להתחיל להאמין אחד בשני -"ולהתנהג כמו אנושות ולא כמו
עמים ודתות",הוא השלים לי את המשפט,
חייכנו בהסכמה אחד לשני,"ואני, אני כבר עובד יותר מידי עידנים,
עכשיו תורי לפרוש", אמר והשליך את חישוק הקשר שזוהרו נעלם כבר
לחלוטין, "קלנק", נשמע קול נקישה בתחתית הפח הקרוב, אחיאל
הוציא אנחת הקלה, היה נראה שעול כבר ירד מכתפיו.
הרגשתי תחושת אי נוחות קלה, אבל ידעתי בתוכי שככה הדברים
צריכים להיות.
"אז מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?", אחיאל נראה חולמני כאילו
מאות אלפי שנים עוברות לו בראש, אחיאל שתק דקה ולבסוף אמר :
"עכשיו זה תורי להגשים את המשאלות שלי", "קיבלתי פנסיה מכובדת
מאדונינו, והבטחה למות בשיבה טובה בגיל 120","נראה לי שאני
יעשה טיול בעולם, ינסה קצת את כל האלכוהול והסמים האלה שאתם
מדברים עליהם כל היום","אולי סוף סוף אני אבין אם באמת שווה
למות בגללם כמו כל אלה שהצלתי כשהייתי מלאך שומר",
השמש התחילה לעלות מולנו, ושניניו קמנו מהספסל להתחמם מקרניים
ראשונות,
"בהצלחה אחיאל", אמרתי ושמתי יד על כתפו,
"אתה יכול לקרוא לי פשוט "אחי", הבנתי שככה אתם קוראים אחד
לשני כאן",
"סבבה אחי", צחקתי
"תודה", הוא אמר,"צדקת, לפעמים באמת כדאי לדבר עם מישהו שלא
מכירים","קח את זה, מזכרת קטנה ממני אם לא יצא לנו להיפגש
שוב",
"אלוהים ישמור!, מי זאת?!", נדהמתי למראה הבחורה שבתמונה,
"זאת אלוהים","רציתי שתזכה לראות אותה, מי יודע אולי עד שתגיע
למעלה גם היא כבר לא תהיה", אמר והתחיל ללכת .







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הלכת בתלם, סימן
שאתה מספר.


-קורנפלקס-


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/2/06 6:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עוז גלבוע

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה