לילה טוב

לילה. לא חשוך אבל - אפל. זה לא מסוג הלילות שאתה מצפה שיקרה
משהו. מהלילות האלה שאתה משוכנע שיהיה פיגוע, ואתה תמצא את
עצמך בוהה בחלק התחתון של גופך מדמם, רואה את הפנים השרופות של
חברה שלך, שלעולם לא תוכל עוד לחייך את החיוך המבויש שלה אחרי
שאתה אומר לה שאתה אוהב אותה.
או שבאמצע הלילה מסמטה חשוכה יקפוץ עליך פסיכופת ויתקע לך סכין
בשוק, משאיר אותך צופה חסר - אונים בעוד הוא מבתר את חבריך,
רעש של סירנות משטרה בסוף הרחוב, ואתה יודע שהן לא עוזרות יותר
משקית הבוטנים המלוחים בכיס שלך, שקנית בדרך לקולנוע. במחשבה
שנייה - היא עוזרת יותר, מכיוון שאין כמו פיצוחים וסרט אימה
טוב, בזמן שאתה מחכה לתורך למות.
אבל דבר מזה לא מדאיג אותך. אתה נמצא עם החברים שלך, מחזיק יד
לחברה שלך, בזמן שהכלב שלך מסתובב לכולם בין הרגליים, מקשקש
בזנב. החיים יפים!
אתה במסיבה. מש פיצוץ! על הבמה עוד איזו להקת טראש.
...whatever,Rage, Rain
העיקר שהשיר פצצה. למרות שהגרסה המקורית הייתה יותר יפה, וגם
אחרי הCOVER השישי הבנו את הפרנציפ, אבל ניחא, זה סתם דקויות.
גם ככה הליריקס היוי של איזה גאון, שמוכר את מילותיו - את
נשמתו - תמורת כמה גרושים, העיקר נמציא עוד שיר נסגור ת'חודש.
היי, מי זאת שם ליד הבר? אני מכיר אותה! היא הייתה בכיתה שלי.
הייתה הממלכה עד כיתה ו' הפוסטמה.
לא ידעתי שנתנו לה לצאת ממוסד הגמילה.
ומי זה שם לידה? מה!?! זה אותו החבר שהיה לה אז!!! אני זוכר
למה העיפו אותו. הוא חתך את הורידים אחרי שהיא לקחה מנת יתר,
כדי להראות לה כמה הוא אוהב. אידיוט. אני מביט החוצה. אני מכיר
את האנשים האלה - זו הכיתה הישנה שלי.

נכון - שכחתי - יש היום פגישת מחזור בבר. כמה זמן עבר מאז
ראיתי אותם? 20, 25 שנה?
חלק מהם מסתכלים עליי. אולי זיהו אותי. עדיין מסתכלים באותה
דרך - דחייה, כעס.
ככה זה היה אז. ככה גם היום. לא היה לי סיכוי אתם כי אני -
ערבי.

אני מחייך. זה פשוט מושלם מדי. רק דבר אחד חסר.
אני יוצא לחצר, ועולה על הבמה במרכז. אני חושב לעצמי 'אינעל
אבוק, החומר נפץ הזה כבד!' ונעזר בידיים כדי לעלות.

"המיקרופון הזה עובד? יפה. תשמעו - אין לי זמן להרבות מילים"
השגתי את תשומת הלב שלהם! "יש לי פגישה חשובה עם אללה למעלה,
וגם לכם" הם קלטו את הרמז. אני רואה את הפנים מלבינים. חיוך
מרוח על פני, ועכשיו לפאנץ-ליין: "לילה טוב לכולם!!!".
אור!--------------------חושך...