ויתרתי
ברגע שהיה קצת קשה

ויתרתי
כשידעתי שאין לי הרבה ברירות

ויתרתי
ברגע שהדמעות כבר חנקו את עיניי

ויתרתי
כי צפיתי מעצמי משהו גדול מדי

חשבתי שאותי
אי אפשר לשבור
חשבתי שכבר נשברתי מספיק

חשבתי שאני
אנצח
גם אם אעצום את עיניי

חשבתי שאפשר
להנציח את הרגע
שבו הייתי ילדה
ובו נצחתי
כל כך הרבה פעמים

טעיתי
אכזבתי
בכיתי
ונשברתי, עד שכבר לא נשאר

לחזור הביתה
בידיים ריקות
ראש מושפל מטה
והדמעות זולגות...
מתקשות לקבל
את ההפסד,
את התבוסה.

ואני רק רציתי לחייך
רק רציתי שהוא יתגאה בי
פעם בחיים
רק רציתי להביא לו
את הפרס הגדול

הוא אמר לי
שהתרגשתי יותר מדי

אני לא רובוט
וגם אני מתרגשת לפעמים
וגם לי קשה עם הכישלון
וגם לי קשה עם זה שאני הפסדתי

צר לי לאכזב אותך
אני לא כזאת מושלמת
וגם אני מפסידה לפעמים

במקום לחבק אותי
ולהגיד לי שפעם הבאה אני אנצח
אתה כאילו כועס
עליי?
עליך?
על האכזבה בעיקר...

אני לא רובוט
ואני לא בובה
יש לי רגשות
והם מתפרצים

ההפסד גדול עליי
הכישלון
מורגש אצלי בכל תנועה בגוף
האכזבה ניכרת
בפניהם של האנשים שציפו

נותר לי רק להצטער
שאני לא רובוט
אלא משהו אחר...


           

השיר הזה נכתב בהמשך לשיר "ניצחתי"... אז ככה שכבר ברור
שהפסדתי, אבל המילה האחרונה עדיין לא נאמרה...
וצוחק מי שצוחק אחרון...  (-: