מה יש לי לספר עליך, על שאהבתי אותך עד טירוף, על שנתת לי
הזדמנות והחיים פשוט החליטו לשבש לי את התוכניות?
לספר על כל מה שהיה ויחד עם זאת לזכור למה זה נגמר?
ומה יש לי להסביר לכולם? להזכיר לעצמי ולכולם שפעם אהבתי...
ואיך בעצם אפשר להסביר רגשות? זאת היתה פשוט אהבה שלקחה אותי
הכי רחוק שאפשר בחלומות שלי. אבל היום האהבה הזאת הופכת לבלתי
אפשרית.
לדעת ויחד עם זאת גם להבין שאין לי יותר סיכויים איתך, ומה
שאתה זוכר ממני אלו ברובם זכרונות רעים.
לדעת שאתה עכשיו נמצא רחוק עם מישהי אחרת ושאולי אתה גם אוהב
אותה, אבל מה איתי? כל מה שאני יודעת שאתה כבר לא איתי וזה
בדיוק בגלל הסיבות הלא נכונות. להרגיש פספוס של רגעים ורגשות
מסורבלים במובן החיובי ולזכור שהייתי שם וחוויתי אותם איתך אבל
אולי הם גם לעולם לא יחזרו.
החיפוש אחרי הימים של האהבה הוא חיפוש אינסופי אבל אני מצאתי
אותם וידעתי שזה זה ורציתי להשאר שם לנצח. אתה היית שם במקום
הכי לא צפוי וזה היה מפתיע ואהבתי את זה, איך שהכל התחיל זאת
הייתה הרגשה קסומה והנה אני מחייכת רק מלהיזכר בימים האלה, אבל
הנה החיוך יורד והשיר הכי עצוב בעולם מתנגן לי והכל עבר, זה
נגמר.
אני פה המטומטמת שלא מפסיקה להיזכר בך רוצה לגעת אבל אסור לי,
רוצה לדבר אבל אסור לי, רוצה לראות אותך אפילו למעט אבל אתה
בכלל לא קרוב אז כל מה שנותר לי הוא להסתפק במה שיש לי כאן
ולקוות שבאמת ימים יבואו והכל יחזור למקומו.
אז חוץ מלמלא דף שלם מילים כואבות אין לי כלום, אפילו הזכרונות
שלי מתחילים להעלם... אז אני אסיים ואומר אהבתי, ותמיד אוהב.