נעם ת. שרת / אז אולי תזכרי בי מעט |
כשכולם, , , כשכולם ישקרו בינתיים
ואין איש, שמביט, ועדיין,
עורך מבקש את חומו
על גופך, , ,
על גופך
(הלבן),
הערום,
האסיר הכורע מקום
כי נדמה, , ,
כי נדמה והיה לי עדיין
שזוגות, אנשים
ופיות
ושדיים
שעולם יתחלק על חוקיו
מסתכל, , , מסתכל לך לתוך העיניים
אין אגם ואינם שם השניים
מתבונן וטובע אישון -
ורואה -
את חיי אשר לא העמיקו
חלומות שוודאי ויגלידו
כף רגלך בידי או נמצאת
אז אולי, , ,
לא הייתה היא
ואף פעם לא מתה, , ,
ואני כאן לבד ללא פתע
כנווד שעומד במקום.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|