אני בטוחה שכל גבר וגבר בעולם לא מצליח להבין אותנו הנשים, אני
לא מבינה מה כל כך מסובך בנו, ואני לא מבינה למה לעזאזל הם
מתנהגים כמו שהם מתנהגים ועוד חושבים שהכל בסדר... מה בסדר,
עוד רגע אני פותחת בקבוק שמפניה... גברים יקרים - תתאפסו על
עצמכם... הגיע הזמן לשינוי... או יותר נכון לחזור אחורה קצת
בזמנים וללמוד, כמו שצריך.
אני לא כועסת (רק מיואשת) וגם קשה לי להאשים אתכם, הלא הנשים
הם אלו שהחליטו לאבד את ראשן ולנסות להיות חזקות...
אז לאן הבאתן אותנו הנשים? למה אני צריכה לחיות בחיי הבוגרים
בחרדה איומה מהעתיד שלי, גם צריכה לסיים תואר שני, גם למצוא
בעל שיהיה ראוי לי, גם להחזיק קריירה משגשגת, גם להיראות
מיליון דולר (כי אם גלית גוטמן ושלי גפני משריצות ילדים בלי
למצמץ ונראות כמו מיליון דולר - גם את צריכה...), את צריכה
לדעת לבשל, את צריכה לדעת לנהל דיונים פוריים על המצב בארץ, את
צריכה למצוץ הכי טוב בעולם כי אם לא בעלך פשוט יבגוד בך ואת
צריכה להיות אימא נפלאה... כל זה, כל זה אתן הנשים יצרתן,
רציתם שהנשים יהיו חזקות יותר, כמה נחמד... מינימום Super
women אני צריכה להיות.
אך אין הדבר מסתכם רק בכך ופה חוזרת הבעיה העיקרית שלי -
הגברים... הרגלתן אותם בנות יקרות... את תזמיני אותו להרים אתך
כוסית בבר, את תאספי אותו כי יש לך אוטו, את תתחילי אתו, את
תתקשרי תזמי תפשיטי תזייני ולא רק זה גם תתלבשי בסוף הערב
ותלכי, אז למה אני מצפה... מתחילים אתם, מבשלים להם, לא
מתעלקים עליהם (כי היום לאישה החדשה יש ה-מ-ו-ן חיים לא?)...
כמה חזקות, אה? בולשיט! סליחה, אני מוחה! אני רוצה אתכם,
גברים, מינימום הרמטכ"ל. וכן, תביא לי פרחים ותתייחס אליי
כמלכה ותיתן לי להרגיש כי אני הבחורה המדהימה ביותר שפגשת...
זה מה שאני צריכה ולא מקבלת... אז בעצם פה מתחילה הבעיה.