פתחו פאב חדש במרכז העיר - בוקובסקי.
 אם צ'ארלס בוקבסקי עצמו היה יושב שם
 הוא בטח היה רב עם הבעלים.
"אתה לא יודע שום דבר על החיים"
 צ'ארלי היה מטיח בו.

 הבעלים ממש שונא אותו.
 נמאס לו מהמכות, מהקללות ומכל הכוסות השבורות.
 צ'ארלי מגיע כל ערב עם אישה אחרת.
 כולו כבר מסריח מאלכוהול.
 אח"כ בפנים,
 הוא מוריד כמות שמספיקה לגדוד שלם,
 מתרומם מהכיסא
 ומתחיל את המונולוג שלו על החיים.

 יום אחד הבעלים ניגש אליו, חיוך מרוח על פניו.
"צ'ארלי בוי, הבן שלי רוצה ללמוד כתיבה.
 חשבתי שאולי תיתן לו כמה שיעורים".
"תקשיב לי טוב" צ'ארלי ענה,
"תגיד לבן שלך שידחוף את העיפרון לטוסיק הלבן שלו.
 אני אף פעם לא למדתי את זה
 ואם הייתי בוחר ללמוד משהו זה בטח לא היה כתיבה".

 כמה חודשים אח"כ הוא כבר הפסיק להגיע.
 הבעלים מצידו שמח,
 רק המלצריות היו קצת עצובות.
 הזקן נהג להשאיר טיפים שמנים
 והיה היחיד שהזכיר להן על כמה שהן נשים.

 מידי פעם עוד ראו אותו עובר ליד הפאב.
 שמן מפעם לפעם.
 לעיתים נדירות הביט דרך הזכוכית
 אך אף פעם לא נכנס.

 נראה לי
 שאני אוותר
 על ביקור שם.